חודש: אוגוסט 2015

 יש הטוענים שמתח הוא מקור הרע מספר אחת בבריאותנו הקולית והגופנית ומקשה על שיפור ביצועים קוליים- אז הפתרון הורדת מתח

המתח הנפשי וההתכווצות של השרירים בפועל הופכים להיות חלק מדרך החיים שלנו.
אפשר לומר שנטבעים בנו.
המתח מגביל את הגמישות והחופש של פעולת המיתרים ומתקבלת נוקשות כרונית.
המיתרים בגרוננו נשלטים ע”י 6 שרירים ששונים אחד מהשני במידת המתחיחה באורכם בתנועתם ובתפקודם.
כל אחד פועל בדרך ייחודית לו. הפקת קול בריאה מבוססת על רמת התיאום בין השרירים השונים.
שלא נשכח שלמיתרי הקול יש תפקיד חשוב אף יותר מהפקת קול והוא הגנה על הריאות.
הם נצמדים ונסגרים וכך מונעים חדירה של מזון ונוזלים למערכת הנשימה.

יש סיבות רבות ושונות לצרידות ולבעיות קול.

מה שאפשר להסכים שכמעט ברוב המקרים מתח וכיווץ יתר של השרירים בבית הקול יעצים את הקושי בהפקה של הצליל. ולהיפך.
גם במקרים של מיתר משותק, אם נגמיש ונשחרר את המיתר השני, הבריא, נגיע לעיתים קרובות להשגים טובים יותר בהפקת קול.

 

מה לעשות:

בואו נלמד על הורדת מתח מעצמנו להרפות, לשחרר,להאט, לנוח, לעצור ושימו לב, גם אם נשיר!!! נשפר את תפקודנו…אלו הן פעולות שקשורות להפעלה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית שאחראית על הפחתת רמות המתח שלנו.

עצב הואגוס הוא העצב המרכזי והארוך במערכת זו. כשהוא יעבור גירוי נשיג ונרגיש שלווה (מאחר והוא מעודד הפרשת אוקסיטוצין.
הורמון שהטענה היא שהוא מפחית תחושת פחד ולעומת זאת מגביר את תחושת הביטחון).
העצב יוצא מהמוח וממשיך את מסלולו בפנים, בבית הבליעה, בשרירים שאחראים על ההגייה הבליעה, החיך הרך שרירים בבית הקול (העצב נותן את ההוראה להפקת קול) ,עובר דרך קנה הנשימה, מתפצל לברונכיות (אחראי על כיווצם) , סרעפת, קיבה.

הואגוס הוא שנותן את הפקודה לנשימה איטית והאטת קצב הלב.(בנוסף לתפקידים נוספים)

תרגול- השאיפה מעלה את לחץ הדם ואת קצב הלב והנשיפה מרפה ומשחררת.
לכן המגמה היא להאריך את משך הנשיפה ועצירת/החזקת האוויר לעומת השאיפה.
יש לתרגל לכל הפחות 3-4 פעמים בשבוע למשך 5-15 דקות.
התרגול לקוח מתחום היוגה להורדת מתח:
בשבוע ראשון: שאיפה למשך 4 שניות ונשיפה למשך 8 שניות.
שבוע שני: שאיפה למשך 4 שניות, עצירת אוויר (כשהראות מלאות) למשך 4 שניות ונשיפה למשך 8 שניות.
שלישי :שאיפה למשך 4 שניות, עצירת אוויר (כשהראות מלאות) למשך 4 שניות , נשיפה למשך 8 שניות והחזקת האוויר (כשהראות מרוקנות) למשך 4 שניות.
רביעי: שאיפה למשך 4 שניות, עצירת אוויר (כשהראות מלאות) למשך  8שניות , נשיפה למשך 8 שניות והחזקת האוויר (כשהראות מרוקנות) למשך 4 שניות
חמישי: שאיפה למשך 4 שניות, עצירת אוויר (כשהראות מלאות) למשך 8 שניות , נשיפה למשך 8 שניות והחזקת האוויר (כשהראות מרוקנות) למשך 8 שניות
בזמן התרגול כדאי לזכור:
שאיפה דרך הנחיריים.
נשיפה דרך הפה על האות ה .
לשחרר את שרירי הפנים לסתות צוואר וכתפיים במהלך התרגול ובכלל.
בתרגול ארוך למשך זמן ממושך כדאי להתאמן על קיבה ריקה.
לעבוד בצורה מדורגת.
ואם אתם צריכים קצת עזרה בהפחתת המתח לפני הופעה או סתם כך, תנסו גם את תמצית צחוקול שלנו.
שבוע טוב

טליה

אין ספק שהקול שלנו, הצליל הצבע והגוון הקולי שבוקעים מגרוננו משפיעים רבות על הדימוי והבטחון שלנו קול עמוק יפה ונוכח!! משאת נפשם של רבים מאיתנו
יש שטוענים שמה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח (ללחוץ יותר)
ויש שחושבים שמה שלא הולך בכוח הולך במוח.

שניהם נכונים.

אז נכון -עבודת שרירים נכונה וחשובה, חיזוק השרירים בבית הקול חשוב, עבודת נשימה טובה גם כן.
חיזוק שריר הסרעפת מאוד חשוב, ושר כללי תמיד מוסיף.

בריאות כללית טובה ברור שקשורה ישירות וחשובה, ותזונה שינה הרפיה ועוד ועוד—.אז אם נשקיע יותר נשיג יותר.

אבל זה לא הכל- יש משהו אחד שהוא מהחשובים בנושא של איכות קולית. הגוון הקולי שלנו.
והוא הגוון הקולי !!!

הגוון הקולי כולל את העומק של הצליל שנוצר מהגוונים המיוחדים שמהדהדים ומרצדים מאותו צליל בודד שמופק מגרוננו.
אותו גוון, אותו עומק בקול משאיר את הרושם על המאזין ויתפרש כקול עם איכויות טובות יותר.

אז יש משהו שאנחנו לרוב לא מודעים לקיומו או יותר נכון לקיומם ולא שומעים אותם למרות המצאותם בשטח והם : ההרמוניקות / צלילים עיליים.

כשאנו שרים או מדברים נשמעים מגרוננו באותו הזמן מספר צלילים בעלי גבהים שונים ובעוצמות משתנות, ממש כמו תזמורת שלמה.
לנו נדמה שאנו שומעים צליל אחד בלבד אבל האמת שונה לגמרי, בו זמנית מהדהדים בחלל צלילים אינסופיים.

נשמע כמעט מיסטי ואכן כן. לא יאמן, אבל קולנו מפיק צלילים רבים רבים בו זמנית. צלילים בגבהים שונים.
התופעה האקוסטית נקראת הרמוניקות, או צלילים עיליים, או בשם נוסף אוברטונים. הצליל הראשי הוא הבולט והחזק ביותר ואותו אנו שומעים בברור. ואם לא הצלחתי לבלבל אתכם עד עכשיו אז נשמו עמוק ונוסיף עוד פרט מרתק על הקול האנושי.

לידיעתכם מה שעוד יותר מופלא ונסתר מאוזננו הוא שכל אחד מאיתנו מדגיש צלילים(הרמוניות או אוברטונים) שונים .
כלומר כל אחד מדגיש או מצניע צלילים עיליים שונים. יחסי העוצמות והגוונים משתנים מאדם לאדם.(זהוו הגוון הקולי שלנו)

הצלילים הנוספים המודגשים בעוצמות שונות הם הם אלו שמוסיפים את ה’צבע’ והייחודיות לכל אחד והם פועלים על החושים שלנו ומייחדים כל אחד ואחד מאיתנו .דמיינו שפע ושלל גוונים. זה מה שבאמת מופק ונוצר בגרוננו.

כל אדם בעל זהות קולית ייחודית משלו ושונה מכל אחד אחר בעולם. 

הרי אם יתקשר אלינו מכר שלא שמענו ממנו שנים רבות,כמעט בטוח שנזהה אותו מיידית למרות הזמן הרב והשנים שחלפו.
זה מדהים שנזהה אותו מכל אותם מאות ואלפים האנשים שאנו בקשר איתם ושדיברנו איתם בתקופות שונות.
אז מה שתורם רבות לייחודיות הזו הם הצלילים המתלווים לקול שלנו. אלו הם צלילים שנמצאים מעל הצליל הראשי.(שנקרא פנדמנטל.בסיסי).
הם תמיד יהיו גבוהים מהתדר הבסיסי. ולכן נקראים צלילים עיליים. (כשאנו צרודים נשמע מקולנו צלילים נוספים שגורמים למעין ‘רעש’ ו’לכלוך’ והם מצויים מתחת לתדר הבסיסי ).

המרחקים בין הצלילים העיליים הם קבועים ומבוססים על חוקים מתמטיים ברורים. כלומר יש מרווח קבוע ומתמטי בין הצלילים העיליים (ההרמוניקות) ויחד עם זה כל אדם נשמע שונה כי כל אחד מדגיש צלילים אוברטונים אחרים ובעוצמות שונות.

הגרון שלנו הוא כלי נגינה משוכלל ומורכב ביותר.

זמרים משתמשים בו בכשרון כדי להוציא את הגוונים הנדרשים כדי להצליח בקרירה המוזיקלית שלהם. ושחקנים משתמשים בתדרים המיוחדים כדי להעמיק את הקשר עם הקהל ולתת עומק ואיפיונים לדמות אותה הם משחקים.
הצורך בייחודיות הקולית בולט בתחומים רבים. שחקני תיאטרון מהטובים ילמדו להשתמש בקולם כדי ל’הפנט’ את הקהל אליהם.
אנשי מכירות מוצלחים ישתמשו בגוונים של קולם כדי להרגיע את הלקוח שמולם שיתן בהם את אמונו.
המורה המסור ידאג שקולו יחלחל בנפש תלמידו ויגרום לו להבנות ויעצב את תפישת עולמו ועוד ועוד.
טיפ ליישום.
מאחר והנושא עלול להשמע בשמיעה ראשונה מסובך ואולי אף תמוה (בעיקר בגלל שהאוזן שלנו אינה מזהה חלק ניכר מההרמוניות, אבל אנו בהחלט מגיבים ,ומגיבים שונה לכל תדר ותדר)וגם כדי שנצליח להבין יותר את הנושא אציע להאזין ברוב קשב לצלילי הפסנתר.
בפסנתר נוכל לשמוע בברור את ההרמוניקות ולהבין במה מדובר. אם נקיש על פסנתר, נתחיל בצלילים הגבוהים ביותר ואז נקיש על הצלילים הנמוכים ביותר שלו.(כדי לשמוע את הקונטרסט). בצלילים הנמוכים במיוחד שלו נשמע בצורה ברורה את האוברטונים.

דווקא בצלילים הנמוכים נשמע הרבה אוברטונים מאחר ויש טווח של צלילים עיליים רחב שהאוזן שלנו יכולה לקלוט.
נזכיר שהצלילים העייליים גבוהים מהטון הבסיסי .ולכן בצלילים הנמוכים של הפסנתר נשמע הרבה אוברטונים עד שאפילו קשה יהיה לזהות את הצליל הנמוך והמקורי.

אז מה לעשות עם המידע הזה??

קודם כל צריך לציין שזה ידע מענין וטוב לדעת לידע כללי.
ואפשר גם להסיק כמה מסקנות מעשיות

טיפ מעשי בדיבור:
בדיבור: כדי להשיג גוון עמוק וחם יותר:

למורים, מרצים או לדיבור בכלל: טונים נמוכים  בשילוב נשיפה חזקה של אוויר (מה שיתבטא בעוצמה) נותנים לנו קול מלא יותר, עשיר ועטוף בגוונים חמים. מה שמעשיר את איכויות הדיבור. כדי לסגל קול כזה צריך להתאמן לדבר חזק יותר ונמוך יותר.
יש לעבוד בצורה הדרגתית בדרך הזאת.

וזה במקום לדבר בקול גבוה ו’מצפצף’ לעיתים..וגם לא בקול אוורירי וחלש (בקול  גבוה ולא מלא נשמע פחות אוברטונים. כמו  בצליל הגבוה של הפסנתר)
בשירה: כדי להשיג גוונים עשירים :
לזמרים, חזנים וחובבי השירה- גם כאן כמו בדיבור יש להשתמש בקול מלא ובנשיפה חזקה יותר שתגביר את העוצמה של הצלילים העיליים הגבוהים וכך נקבל צליל עשיר יותר.

כדי לקבל קול עשיר צריך להתאמן ולפתח בצורה הדרגתית מסת שריר במיתרי הקול. בדיוק כמו בספורט.ולהקפיד על כל הכללים. חשוב שיהיה מושג בפיתוח קול. והקפדה על כללים בסיסיים של שחרור  המיתרים לפני ואחרי העבודה הקולית.  לדעת לא ללחוץ יתר על המידה כדי שלא נגיע לתחושת חוסר נוחות. להיות קשוב לגרון ולקול ובעיקר לדעת את הגבול. כלומר לעבוד בהדרגה ובמתינות. כשנגיע להשגים קוליים ונעבוד עם קול מלא (נשיפה חזקה וצליל עמוק) נזכה לעומק ושפע של גוונים בקול.

עדות לכך היא קולותיהם הצבעוניים של החזנים. קולות עשירים ועמוקים. החזנים נאלצים להרים את קולם ובדרך זו הם מחזקים את המיתרים,  פשוט מאוד.

אז למבינים קצת יותר בנושא הגוון הקולי, פיתוח הקול ובתהודות, צליל עמוק ועמוס בתדרים הוא צליל מתהודות נמוכות של בית החזה אזור הגרון והפה עם נשיפת צליל חזקה  ( הפקת הקול מלאה ולא דקיקה). בתהודות הגבוהות חללי האף והמצח, הפקת הקול הופכת לדקיקה יותר. ואז התדרים הבולטים בקול מבחינה פיזיקלית

הם התדרים הקרובים לצליל הראשי.מה שיוסיף לקול יותר חדות ופחות עומק ונפח.

לכן כשאנו רוצים  גוון יותר עמוק ומלא השירה תהיה בסגנון יותר מלא. (בשפה המקובלת מעולם פיתוח הקול שירת חזה או בלטינג ולא שירה אופראית. או בדיבור, דיבור גרוני ומלא .התחושה שהקול נובע מעומק הגרון.  מצב בו יבלטו הגוונים של הקול).

(למתענינים בהבדלים בין הז’אנרים השונים  בשירה אופראית הצלילים העיליים המודגשים בעוצמות גבוהות הם הצלילים   שקרובים לצלילי היסודי.ולכן התחושה לעיתים שהצליל חד וחריף. פחות חם ועמוק.בעיקר אצל הסופרניות אלא אם  זמר האופרה ישיר בצורה שקטה מאוד מאוד(הפקת קול שנקראת  פיאניסימו ) ושם יתרחשו גם אוברטונים . שנובעים הפעם מטכניקה נוספת להפקת אוברטונים .דווקא מנגיעה מאוד מאוד עדינה של המיתרים זה בזה (כמו בהפקת אוברטונים בגיטרה) ואז נוצר הקסם.צליל ששווה את הקהל בקסמיו. לעומת השירה האופראית בשירת רוק (שהיא לכאורה שירה יותר אגרסיבית)יודגשו צלילים עיליים שרחוקים יותר מהצליל היסודי מה שמרכך ומחספס את הסאונד של הצליל הבסיסי. כי הצליל היסודי פחות מודגש. עד שנשמע לעיתים צרידות יזומה. (כמה צלילים בו זמנית.)

נקנח את הנושא בשירת אוברטונים, דוגמא קיצונית של שליטה בהפקת אוברטונים.
הזמר מדגיש בו זמנית כמה צלילים יחדיו בעוצמות חזקות ושוות.
נשמע כמו מספר זמרים יחד.

לסיום
חפשו והוסיפו גוונים לקולכם ע”י הצלילים הנמוכים והמלאים.
דיבור ושירה מלאים. למי שסובל מנגעים או לחץ על הקול יש צורך בהכוונה וייעוץ של קלינאי תקשורת /מורה מקצועי לפיתוח קול במקביל לשימוש במוצרי TMRG  עם הקפדה על “הדיבור הטיפולי ” שמדגיש דווקא את אלמנט הרכות.

בהצלחה

טליה TMRG

 

 

חיתוך  דיבור רהוט (דיקציה) תורם רבות להפקת הקול אך לבדו אינו ערובה להפקת קול נוחה .

חיתוך הדיבור יתרום רבות לבהירות הדיבור, נושא חשוב לכשעצמו לכל מי שקולו עיסוקו.

כשהדיקציה(חיתוך הדיבור) ברורה המילים ברורות, המסר בהיר ומובן, תיווצר תחושת אמינות  מקצועיות ומקצוענות. תתקבל תחושת ביטחון אצל הדובר ובמקביל תעבור תחושה זו ותחלחל אצל המאזין.

המילים הן כידוע  אבני הבנין של השפה. המילים מתחלקות להברות. את ההברות נחלק לעיצורים ולתנועות.

העיצורים=האותיות. עוצרים את האוויר.(האותיות נתקעות, נעצרות בפה וכך הן נוצרות. ע”י מפגש האוויר בחך, בלשון, עם השפתיים, הלוע.) התנועות לעומת העיצורים מניעות  ומזרימות את האוויר ומספקות מעבר חופשי שלו(מדובר על הפקת צליל עם חמשת סימני הניקוד=קמץ חיריק וכו’).

אז מצד אחד חשוב לנו לחתוך את הדיבור בצורה מדויקת עם האותיות, ולהדגיש כל אות ואות.

אבל מצד שני אם נדגיש מדי את האותיות(את העיצורים) מבלי שנתעכב על התנועות נפגע בתאוצה הטבעית של האויר ונעמיס לחץ על המיתרים.

(לפי חוקי התנועה של ניוטון – יותר מסה שווה פחות מהירות. במקרה שלנו הדגשה יתרה על העיצורים יוצרת יותר מסה והתנגדות, מתבטאת בפחות מהירות ויותר לחץ.  ולהפך: פחות מסה כלומר יותר זרימה של העיצורים בין התנועות השונות. יתבטא בהדגשה של התנועות= הדגשה של חמשת סימני הניקוד.האינדיקציה תהיה דיבור ושירה זורמים. מחוברים. ללא קטיעות. מה שבפועל אומר זרימת אוויר חופשית ופחות לחץ אוויר כנגד המיתרים .)

הדגשת התנועות היא אחד הכלים העוצמתיים ביותר לקבלת הדהוד רב  בבית הקול מאחר והדגשת התנועה תעצים את זרימת האוויר.

מסתבר שרובנו נוטים לבלוע הברות ומילים במידה זו או אחרת.

טיפ –איך לעשות את זה:

כשאנו מדברים או שרים כדאי שנדגיש את האותיות כדי לקבל את המשמעות והמסר אבל כדי לשמור על בריאות הקול והאנרגיה האקוסטית שנוצרת חשוב שנחלוף על העיצורים בצורה זורמת תוך השענות על התנועה..

כלומר בשפה פשוטה הדגש הוא על  התנועה /הניקוד ולא על העיצור.

מה לעשות

צעד ראשון:

דרך יעילה לשפר את ההיגוי לדבר, לשיר או לתרגל תרגילי קול עם אטב  TMRG לפה (שפה עליונה).

תרגול שמחזק את השריר בשפה העליונה וע”י כך גורם להיגוי טוב בהרבה (ארחיב על הנושא בפוסטים נוספים).

 

צעד שני:

דרך נחמדה ויצירתית לתרגל היגוי היא ע”י שירת ביטבוקס (חיקוי קולי של מכונת תופים)

בלינק הבא שלקוח מהאינטרנט מוצג שיעור בטכניקה של ביטבוקס שיכולה לעזור לחיזוק ההיגוי (וגם לחיזוק סגירות המיתרים)

 

צעד שלישי:

לתרגל את חמשת התנועות קמץ צירה חיריק חולם שורוק

לומר או לשיר כל תנועה בצורה ברורה וחלקה.לעבור מצליל לצליל עם חמשת התנועות. ניתן להוסיף עיצורים.

למשל ב ב ב ב או בי בי בי בי בו בו בו בו וכו….ועם אותיות נוספות שתבחרו ג ג ג ג גי גי גי גי גו גו גו גו וכו

 

צעד רביעי:

לעבוד עם פקק שעם.

להחזיק פקק שעם בין השיניים. ולדבר איתו מספר דקות פעמיים ביום למשך שבוע רצוף (לפחות).

 

לסיכום:

כדאי להיות מודע לנושא הדיקציה בדיבור ובשירה. להדגיש את העיצורים עם תוספת  בדגש על התנועות (צלילי הניקוד השונים). בתרגול קצר עשויה השליטה להשתפר במידה ניכרת ואיכות הקול שלנו תשופר אף היא.

 

טליה

 

מה הם התרגילים קוליים הנכונים עבורינו ומתי נכון לבצע אותם?

 מומלץ לקרא את המאמר מתחילתו ועד סופו פעם אחת ברצף לצורך הטמעת הרעיון הכללי ולאחר מכן קריאה חוזרת עם יישום של  תרגילים  מתאימים.

קיימים שני מצבים לא תקינים במיתרים. מיתרים משוחררים מידי (רפויים)  לעומת  מיתרים מתוחים מידי  (מכוווצים).

כשהמיתרים לא נסגרים הרמטית (נרגיש תחושת חולשה וקושי בהפקת קול).  האבחנה הרפואית תהיה בד”כ  חוסר סגירה של המיתרים.
כדי לשפר את המצב נדרשת מתיחה עם הפעלת כוח רב יותר מרגיל של המיתרים כדי לחזק את השרירים.

כשסגירת המיתרים חזקה מדי (והם נפוחים, אדומים, תחושת כאב) נוצר לחץ רב מדי ואז כדי לשפר את המצב נידרש לשחרר אותם  ע”י תנועה מהירה וקלילה.  כשהמיתרים מכווצים יתר על המידה הם חוסמים לעצמם את אספקת הדם  ונחלשים.

במקרה הראשון  הקושי הקולי מתבטא בעייפות קולית/ צרידות שנגרמת מחולשה. נדרשת מתיחה עם הפעלת כוח ושילוב אינטנסיבי של שרירי הבטן האורכיים והסרעפת.
במקרה השני  הקושי הקולי מתבטא בעייפות קולית/ צרידות  שנובעת מטכניקה לקויה,עומס(סיבה עיקרית) או  נגעים על המיתרים ונדרש להפחית מלחץ האוויר על המיתרים ולהפחית מלחץ  ההידוק והסגירה בינהם זה כנגד זה.

לחץ האוויר הוא נושא מכריע כשמדברים על חוסר סגירה או עומס מסגירה לוחצת מדי.

כאשר הבעיה היא קושי בסגירה – המיתרים בד”כ יהיו ‘נקיים’ מממצאים עפ”י אבחנת הרופא. (במצבים הקיצוניים קיים שיתוק שלא מאפשר את סגירתם)
התרגילים המומולצים הם תרגילים שמחזקים את עבודת המיתרים ומגבירים את הדחיפה שלהם זה כנגד זה ואת לחץ האוויר כלפיהם (בשפה מקצועית “פושינג” , חיזוק שרירי רצפת אגן ושרירים טבעתיים, תרגילי נשימה מתאימים).

כאשר העומס רב וסגירת המיתרים מבוצעת בכוח רב מדי, והרבה מדי (  שעות ארוכות של מאמץ קולי יומיומי) התרגילים המומלצים הם תרגילים המגבירים גמישות ומתיחה של המיתרים ללא כיווץ או הפעלת כוח רב. שם המשחק יהיה שחרור. הרפיית הגוף כולו תקצר את משך שיקום המיתרים וחזרתם לאיזון הרצוי.

מה לעשות:

1.  כדי להגביר כיווץ  לחיזוק סגירת מיתרי הקול  וחיזוק עוצמות קוליות :
הסברים ותרגילים לדוגמא:
מומלץ להפיק צליל/קול בשילוב  התנגדות של השרירים לפי התרגילים הנ”ל.  להשתמש בעוצמה קולית חזקה יותר מהעוצמה הרגילה.גם בדיבור וגם בשירה. הפקת קול עוצמתית שמזכירה צעקה. (בתרגול,הפקת צליל אחד או  מספר צלילים סמוכים במנעד מצומצם במקום סולמות עם מנעד גדול).לשלב הדגשת הדהוד הקול מהתהודות הנמוכות (חזה ומאזור הגרון והפה) ניתן להוסיף בתרגול הנחה של יד על בית החזה כדשי לחוש את ההדהוד משם .
עם הפקת הקול להדגיש   את העיצורים. (ממש להשען עליהם)  תוך הדגשה יתרה שלהם.
ניתן להשתמש בפקק שעם(מבקבוק יין)  לחידוד חיתוך הדיבור/הדיקציה. (לדבר או לשיר כשפקק השעם נעוץ וננשך ע”י השיניים לשם התרגול)
לעבוד עם פה פתוח, מחויך. ובעיקר עם התנועות א בפתח אי בחיריק ואה בצירה (תנועות פתוחות)
כפיפות בטן לחיזוק שרירי בטן אורכיים (תורם לסגירה).
נשימות כלב. או כל תרגיל קולי אחר במהלכו אנו קוטעים ומקפיצים את הצליל (סטקטו- צליל מקוטע).

ותרגילים נוספים לחיזוק שריר הסרעפת (עצירת נשימה והכנסה/העלאה והוצאה/הורדה של הסרעפת במהירות)

דוגמא לתרגילי פושיניג/דחיפה : דחיפת קיר. שתי ידיים על קיר ולומר או לשיר צליל אחד ארוך בחיריק צירה או פתח.
תרגיל נוסף: יד מול יד מול בית החזה.מרפקים וזרועות ישרות  לצדדים. להפעיל לחץ של דחיפת הידיים עם הפקת קול. (עדיפות לתנועות בחיריק צירה או פתח)

דוגמא לתרגילי חיזוק רצפת אגן ושרירים טבעתיים:
בישיבה.לשאוף מהאף. לכווץ שרירי רצפת האגן. אסיפת הבטן פנימה תוך הזדקפות ונשיפת האוייר החוצה. התחושה היא של סגירת שרירים טבעתיים ומשיכה פנימה ולמעלה. מעין ‘נעילה’ של שרירי רצפת האגן. בספירה של 10.גו זקוף.
ולשחרר. לשאוף. ולחזור על התנוחה כ -5 פעמים.במהלך התרגול מומלץ לנשוף בחוזקה על האות ‘ש’ . לסרוגין הוצאת קול ע”י ספירה בקול רם.
כדי להעלות רמת קושי יש להרים כף רגל אחת מהרצפה.אח”כ להחליף לרגל שניה. ואז לצרף את שתי הרגליים יחד. מגביר את הכיווץ והשליטה.
בסוף כל תרגיל לנוח לכמה שניות. (חשוב לשמירה על האיזון בין הכיווץ לשחרור)..
להוסיף תרגול של  דיבור ושירה חזקים מהרגיל. (שרירים מסוימים בבית הקול מתנוונים אם נזניח אותם.קול חלש וחוסר  סגירה שלא כתוצאה מנגעים מצביעים  לפעמים על התנוונות חלקית והחלשות של שרירים במערכת הקול מחוסר שימוש בהם) .

2. כדי להגביר שחרור להרפיית המיתרים כתוצאה מעייפות מעומס, נגעים(בצקת, יבלות, פוליפ ציסטות ועוד), שימוש לקוי:
הסברים ותרגילים לדוגמא:
התרגילים המומלצים הם תרגילי שחרור והגמשה!!  תרגילים שמפחיתים את הדחיפה של המיתרים זה כנגד זה ומפחיתים את לחץ האוויר כנגד המיתרים.
יש לבצע את התרגילים הקוליים בצורה מתונה ללא דחיפה פתאומית של האוויר . עם כמות לחץ אוויר זהה ככל הניתן  (בעוצמה אחידה ומתונה).
תרגול עם הקשית  (תרגיל שהוזכר רבות בפוסטים קודמים ומפורט בחוברת המוצרים) הוא אחד התרגילים הטובים לכך. תרגיל פשוט ובטוח לביצוע.
כל תרגיל נוסף המבוצע בצורת סירנה. צלילים עולים ויורדים(עם מנעד רחב= על פני צלילים מגוון לאורך הסולם ). התרגילים מבוצעים כרפרוף על הצלילים.
התנועות המומלצות לתרגול בחלק הזה הן חולם ושורוק. התנועות שעוזרות לשחרור המיתרים.(כמובן כשהדגש הוא על עדינות)
U O
להוסיף הושטת שפתיים קדימה בתנועת פה של דג (או להוסיף לעבודה אטב פה להעברת התהודה לקדמת הפנים)  .

נדגיש תהודות גבוהות: אף (אינפוף) ,הסינוסים בפנים בלחיים, מערות האף המצח והראש כולו. (ניתן להניח יד על הראש (למעלה) במהלך הפקת קול ולהרגיש  את הדהוד הצליל בראש.
הערה כללית:  להכניס קצת  אווריריות עדינה לצליל בדיבור או בשירה כדי לרכך את הלחץ של המיתרים זה כנגד זה.
הוספת האוויר בצורה מעודנת ולא לוחצת מפחיתה את הלחץ של המיתרים אחד כנגד השני, למרות שהוספנו אוויר (נושא מבלבל מאחר וגם האוויר עצמו מפעיל לחץ. הכל ענין של מידתיות של לחץ האוויר).
לנוע בקלות בין העיצורים. לא להעצים מדי את העיצורים.להדגיש יותר את התנועות מאשר את העיצורים.
(דיבור יותר זורם ושוטף כאשר לחץ האוויר מתון. שירה מעודנת יותר במיוחד בצלילים הגבוהים של המנעד)
ותרגילים גופניים לשחרור שרירים חיצוניים (פנים צוואר שכמות וגו)
תרגילי נשיפה עם האותות ס (ללא מתח של שרירים חיצוניים)

תרגילי שחרור גופניים:
ישיבה על כסא כשהגו זקוף. לשלב את שתי כפות הידיים זו בזו ולהניח אותן מאחורי הראש בדיוק מעל העורף.ולמתוח את הצוואר והגו ע”י הרכנת הראש לכיוון בית החזה.להשאר בתנוחה ל20 שניות תוך שאיפה ונשיפה איטיים מהאף. ליישר את הגו מעלה לכמה שניות ולחזור על התרגיל כ-3 פעמים ואז לסובב לשני הצדדים תוך ביצוע מתיחה של הגו.

תרגיל לשחרור הגו (בובת סמרטוטים):
עמידת פישוק קלה. לכופף מעט את הברכיים. להתכופף קדימה. ראש ראשון ואז הגו מצטרף חוליה אחר חוליה בכיפוף למטה לכיוון הרצפה. להרגיש את כובד המשקל של הראש והגו שמושך אותנו מטה.לחכות כמה שניות. להצמיד את הראש לרגל ימין ולבצע מתיחה תוך נשיפה . לחכות ולנשום כמה שניות. ואז לרגל שמאל.למרכז ובאיטיות לחזור לעמידה זקופה כשעולים חוליה חוליה בצורה איטית.

 שכיבה על הגו:
לשכב על הגו (על השטיח או על מזרון דק) לכופף את הברכיים לכיוון הבטן (למתוח עם הידיים את הברכיים כלפי הבטן) ולנענע באיטיות!! מצד לצד. לחזור 5 פעמים לכל כיוון.

בהצלחה
טליה

בזמן אמת הקול שלנו עלול לבגוד בנו.

ולא תמיד בגלל מצבו הכללי. אלא רק בגלל שלא הכנו אותו בצורה מדויקת לעבודה ולעומס הנדרש.

שעות תרגול עם מורים לפיתוח הקול או קלינאי תקשורת  מהטובים בשוק או כל השתדלות נוספת  בנוגע להיגיינה קולית ותזונה מתאימה עלולים לרדת  לטמיון מאחר וברגע האמת הגוף לא היה מכוונן למאמץ המתבקש.

מה שיוביל לירידה בהשגים ובעיייפות  קולית מוגברת.

ללא חימום קולי וגופני שמעלה את הדריכות של השרירים לפעילות המאומצת להכנת מערכת הקול כולה לשיא העומס והמאמץ, למרות ההשקעה הידע והאימונים לא נשיג את היכולות המצופות ויתכן שנזיק לקול שלנו בזמן זה או אחר.(דבר שמאוד יתסכל אותנו).

על שחרור דיברנו רבות מאחר והוא אחד הנושאים החשובים בעבודה על הקול.  (בקצרה- מתח שרירי גבוה מדי יגרור נוקשות ויגביל לנו את התנועה של המיתרים. הקול ישמע גס, חזק מדי,חד, נוקשה..לזמרים יהיה קושי בשליטה על הצלילים הגבוהים ובסלסול הקול. מידת התהודה תיפגע.)

כדי להגיע לאיזון קולי ולאיכות קולית טובה,לא מספיק לשחרר!! אנו צריכים גם לכווץ!

מתי? חשוב לדעת ולהרגיש מהי מידת המתח המדויקת הנחוצה לנו לפני מאמץ קולי.

השרירים בגופנו נמצאים תמיד במצב של כיווץ חלקי. המתח הזה נקרא “טונוס שרירים”.

להתחיל עבודה קולית מאומצת: דיבור  (ברצף ובקול רם) או לשיר/ לחזן דורש התאמה לטונוס השריר הנדרש לפעולה.

לא כדאי להתחיל את העבודה הקולית האינטנסיבית כאשר אנו רפויים במיוחד או במילים מקצועיות עם טונוס שריר נמוך. (למשל אם רק התעוררנו או אם לא תרגלנו מעט את הקול. או שרק עסקנו בהרפיה של הגוף ללא מתיחה כלשהי של המיתרים).

כדי לאפשר תפקוד אופטימאלי, טונוס השריר צריך להיות מכוון בצורה טובה ומאוזנת. השריר צריך להיות דרוך לעבודה ומתוח במידה הנכונה. לא יותר מדי ולא פחות מדי.

(זכור לי מקרה של זמר שעבדתי איתו שלפני הופעה חשובה במיוחד הלך למסג’יסט כדי להגיע מוכן ושלו!! להופעה.

מה שגרם לו להיות במצב קולי רפוי מדי. היה עייף בהופעה. והיה לו קושי עם עוצמה קולית ועם הצלילים הגבוהים.)

הגוף דורש ‘התראה’ מוקדמת. (ואפילו התרעה והרתעה) . כאשר אנו מוכנים נפעל טוב יותר. יש להמריץ את הדם  לחזק את טונוס השריר ולפרוק את המתח שהצטבר בשרירים ע”י התנועה המקדימה כדי לאפשר רמת מתח נחוצה.

אז מה לעשות כדי להוריד נוקשות של שרירים בבית הקול ולהכין אותם לעבודה?

בדיוק כמו שבענפי הספורט השונים הספורטאים לא יגיעו לתחרות ללא חימום גם הקול שלנו דורש הכנה כלשהי.

זמרים רבים השכילו להקפיד על חימום קולם לפני עבודה. כי ההבדל בהפקת הקול עם או בלי הכנה בולט ומכריע.

לעומת זאת אנשי מכירות ,מורים גננות ועוד בד”כ אינם מודעים לענין ויתחילו להעמיס על הקול

ללא שום הכנה מתבקשת. ואז יתפלאו לגלות שחזרו הביתה ללא קול.

כיצד להכין את הקול ליום עבודה מאומץ במיוחד:

הרפיה: (לשכב על מצע קשה. לתת לגוף לשקוע לתוך הרצפה. להשתמש בכוח המשיכה ובדמיון כדי לחוש כבדות. לנשום באיטיות נשימות אף תוך הקשבה לנשימה .לנסות לחוש איך קצב הלב נרגע וכל הגוף הופך לרגוע יותר)

נשימות- תרגילי עצירת נשימה. חיזוק סרעפת. נשימות כלב. וכל תרגיל נשימה נוסף שידוע.(ניתן להסתכל במדריך שמירה על הקול לתרגילים מומלצים)

מתיחות הגוף (להשתמש בתרגילים שונים שאנחנו מתחברים אליהם מתחום היוגה או כל ספורט אחר)

וכמובן מספר תרגיליים קוליים בצלילים עולים ויורדים.

(תרגיל קשית, פרפורים או יש המתארים אותם כסירת מנוע או תרגיל התנעה של אופנוע, גרגורים עם מים, זמזומים ועוד)

מה שחשוב שהתרגילים יבוצעו בקלילות כדי להגביר את הגמשת המיתרים.

מתי וכמה?: (המינימום המומלץ מתאים לדוברים והמקסימום לזמרים)

כשהמאמץ הקולי הוא בשעות הבוקר:יש להתחיל את החימום לפחות  שעה לפני המאמץ. להתחיל במספר מתיחות של הגוף כולו(הרמת ידיים מהצד. מתיחה כלפי מעלה של עמוד השדרה, שחרור כתפיים צוואר וכד’).

2-3 דק’ של תרגילי נשימה.

10-15 דק’ של תרגילים קוליים המבוצעים בקלילות.

 

חצי שעה לפני המאמץ:

עוד כמה דק (5-10) של תרגילי קול.

ובנוסף 2-3 דק’ של המרצת הגוף כולו כולל קפיצות קלות, ריצה קלה במקום. ומספר מתיחות.

 

ורבע שעה קודם:

להתמקד בתרגול קולי: 5-10  דק

הפעם לתת קצת יותר כוח עם הקול.

צלילים המתגברים בעוצמה הקולית.

 

כשהמאמץ הוא בערב:

להוסיף תרגול אחד בשעות הבוקר. כ25 דקות.(תרגול שיכלול הרפיה, נשימות, מתיחות הגוף ותרגול קולי ללא מאמץ!)

וכמובן לחזור על החימום לפי ההוראות שעה לפני המאמץ.(שעה , חצי שעה ורבע שעה לפני המאמץ הקולי)

למשתמשים בתכשירי TMRG ,כל המוצרים מקצרים את משך הכנת הקול. יחד עם זאת מאוד מומלץ להקפיד תמיד על הכנה קולית נאותה להשבחת הקול.

טליה