יוני 2015 - TMRG

ניפלאות השריר הסודי!

ניפלאות השריר הסודי !השריר הסודי לתמיכה בקול

איך תרגול שריר אחד משפר את איכות חיינו וקולנו ?

במאמר הזה נלמד, כיצד תרגול של שריר אחד בלבד בגופנו לא רק ישפר את קולנו, אלא גם עשוי להשפיע על איכות החיים כולה. הייתכן ?

כיצד שיפור של שריר אחד יגרום לשיפור  במידת החיוניות והאנרגיה שלנו, להפחתת המתח והחרדה, לתפקוד טוב יותר של מערכת העיכול, ועל הדרך בונוס: איכות קולית משופרת….

אולי תופתעו לקרוא, אבל אכן ניתן בתרגול פשוט של כמה דקות ביום, לשפר את הבריאות “הכללית” “והקולית”.

הסוד הוא  ” ה ס ר ע פ ת ” .

הסרעפת, היא שריר כיפתי המפריד בין חלל הבטן לבית החזה. השריר הזה נמצא מתחת לבית החזה, והוא שריר בעל השפעה ייחודית על תפקוד כולל של הגוף.

תרומתה של הסרעפת לקול מובנת כמעט מאליה (ודובר בשבחה בפוסטים קודמים). אוויר = שווה צליל. כאשר שריר הנשימה הסרעפתי שולטת בכמות האוויר העולה מהריאות, יהיו צלילים כרצוננו. מידת זרימת האוויר הרצויה מוכתבת ע”י הסרעפת. כדי למנוע לחץ על בית הקול, אנו בולמים בעזרתה את כמות האוויר המשתחררת.

ועכשיו לפואנטה: כאשר הסרעפת גמישה, הנשימה עמוקה וארוכה יותר. איכות הקול תהפוך לאחידה יותר, והפקתו תתבצע בקלות יתרה.   מה שנסתר מעיננו ומקבל פחות מדי התיחסות רפואית, הוא הקשר הישיר בין תפקוד הסרעפת – ותפקוד מערכות שונות בגופנו (וכמובן  קולנו).  בתרבויות שונות, תרגול נשימתי הוא ערך בעל חשיבות רבה. לדוגמא ברפואה הסינית, אצל יוגיסטים, ואצל ספורטאים בענפים  שונים.

הקשר בין מערכות הגוף לתפקוד הסרעפת:

מערכת העצבים:

במצבי סטרס ולחץ (כשמערכת העצבים הסימפתטית נכנסת לפעולה),  שרירי הגוף כולל הסרעפת מתכווצים, והסרעפת נהיית קשיחה (היא ממש מתקצרת) מה שמיד משפיע על הנשימה שלנו ועל מצבנו הרגשי (חרדות מתחים וכו’). שחרור שריר הסרעפת במימד הפיזי, גורם גם לשחרור רגשי, ולהפחתת הלחץ.

עמוד השדרה:

לסרעפת נטייה להתקצר בצד אחד יותר מאשר בצד השני. חוסר הסימטריה יכול למשוך חוליות בגב, ולהשפיע לרעה על עמוד השדרה.

איברים פנימיים:

הסרעפת מחוברת לחלל בית החזה וללב, וכן לאיברים פנימיים נוספים בבטן. כל כיווץ שלה, משפיע על הלב ועל האיברים הפנימיים של הבטן. (הרקמות משפיעות אחת על השניה כשהן קרובות זו לזו).

בזמן שהסרעפת יורדת, (מה שקורה בשאיפה עמוקה) היא מעסה את האיברים הפנימיים בחלל הבטן ומגבירה את זרימת הדם אליהם. מה שנותן להם לפעול טוב יותר.

הלב ממוקם ישירות מעל הסרעפת. למעשה, הלב מחובר אל הסרעפת ברקמות חיבור, מה שגורם לכל כיווץ אקוטי או כרוני של הסרעפת – להשפיע לרעה על פעילות הלב !

‘הצנורות’ בגוף: מערכת הלימפה, צנורות הדם והעיכול

הצינורות הראשיים שחוצים את גופנו, קשריות הלימפה, צנורות הדם, ומערכת העיכול, עוברים דרך הסרעפת – בעקבות המיקום שלה במרכז הגוף. במצבים בהם הסרעפת קשיחה מכווצת ולא גמישה, היא לוחצת גם על הצינורות הללו. צינורות אלו גמישים, ולכן הלחץ מהסרעפת כשהיא מכווצת, מוחץ גם אותם, זה מקטין את הנפח שלהם, והזרימה בהם ניזקת.

התגובה הבאה היא שתפקוד הגוף כולו נפגם, ועלולות להופיע תופעות כגון עייפות, חוסר אנרגיה, בעיות עיכול. (וכמובן מתח, וכאבי שרירים ופרקים ועוד).

צרבות:

דבר נוסף. הלחץ של הסרעפת על שסתום הקיבה, עשוי לגרום לשיבוש הפעילות של השסתום, ולכן מיצי הקיבה יעלו חזרה אל הוושט. מה שיתבטא כצרבות, ולעיתים קרובות נחוש עקב כך בצרידות וחיספוס בקולנו, גם אם לא נחוש בצרבת (צרבת סמויה).

אז מה כן ?

אחרי שהבננו היטב את ההשלכות המזיקות של סרעפת קשיחה ולא גמישה, נמליץ על עבודה ישירה להגמשת וחיזוק שריר זה.

הטיפול והתרגול כוללים עיסוי הבטן ואזור הסרעפת, ומלווים בתרגילי כיווץ ושחרור של הסרעפת.

נזכור כי לא תמיד יש חשק לתרגל תרגילים בצורה רוטינית אך הגמול על התרגול משתלם: משיגים שיפור יציבה, זרימת דם טובה יותר בגוף, רמת אנרגיות וחיוניות גבוהה יותר. חלק מהפרסים הנוספים הם קול טוב יותר, ותחושה טובה יותר. שווה.

איך מתרגלים ?

מתחילים ב”עיסוי” הבטן. סיבובים מסביב לטבור. יש להניח את כף היד במרכז הבטן, ובתנועה סיבובית לעסות את הבטן סביב. נתחיל בסיבובים קטנים, ונרחיב אותם לגדולים יותר. נניח את היד מעל הטבור ונסובב מהמרכז לימין שלנו (לכיוון הכבד) ונמשיך בתנועה סיבובית עד שנשלים למעגל.

מכאן ואילך לצד שני: סבובים עגולים לכוון שמאל. יש לחזור על הפעולה בין 20-60  פעמים לפחות לכל כיוון.

שרירי הנשימהכעת נשאף אוויר באיטיות. ואז יש לעצור את הנשימה, ולהכניס את הבטן פנימה בחוזקה, תוך כדי העלאת הסרעפת למעלה. (תנועה של כיווץ חזק). נחכה מספר שניות ככל שנוכל (10-20 שניות), ואז נתחיל לנשוף החוצה את האויר, באיטיות.

מעתה נחזור שוב על התרגיל: שאיפה, עצירת הסרעפת, ושוב נשיפה איטית.

כעת נוסיף לתרגיל זה את העיסוי הנ”ל עם הידים: נעזור לסרעפת להכנס מתחת לצלעות, על ידי שנכניס את האגרוף שלנו פנימה, במרכז הבטן, מתחת לצלעות ונעסה את האזור. ואז, עם שתי הידיים נלחץ בעדינות תוך עיסוי עדין מתחת לצלעות – באזור שהסרעפת נכנסת. פעולה זאת משחררת את השרירים שם, וכאילו פותחת ומפנה מקום לסרעפת להכנס יותר פנימה.

יחד עם הפעולה הנ”ל, נשאף אוויר בחופשיות פנימה. נעצור את הנשימה, והפעם נכניס את הבטן פנימה, ובקפיצות קטנות נקפיץ את הסרעפת מעלה. (מעין שאיבה מהירה של הבטן פנימה). נעשה כ-10 עד 20 הקפצות, לפי היכולת. תנועת עיסוי הידיים תשפר את הביצועים שלנו בתרגיל הזה.

אז נשחרר. ננשוף את האויר באיטיות. ושוב נשאף אויר באיטיות. ושוב נכניס בטן פנימה וסרעפת למעלה, ונשתדל להשאר בפוזיציה הזאת למשך עד 20 שניות בכל פעם…

ניתן לחזור 3 פעמים על כל תרגיל 3 פעמים ביום למשך מספר דקות. 5 עד 20 דקות של תרגול בכל פעם, לפי היכולת.

התרגול אולי נשמע קשה, אבל זה לא. שוה לנסות. תוצאות מדהימות. בהצלחה.

שבוע טוב ואל תשכחו —

נשימה

טליה

זכרו –

במקרים בהם התמיכה הקולית על ידי אימון ותרגול אינה מספקת ואתם חשים שקולכם מתקשה להפיק את התוצאות הדרושות, מוצרי TMRG השונים מספקים תמיכה קולית נוספת גם בעיתות של מאמץ קולי מוגבר.

אתם מוזמנים לקרוא באתר וגם ליצור קשר לקבלת פרטים נוספים.

תמיכה קולית – גלו את הדרך החכמה להקל על הקול

תמיכה קולית – גלו את הדרך החכמה להקל על הקולנשיפה בקש לכוס

כדי להמנע מקושי ועומס קולי, או לפחות להפחית אותו, עלינו להיות מודעים לנושא ה”תמיכה הקולית”, ולהתרגל לתרגל תרגילים מתאימים.

“תמיכה קולית” – הוא אחד מהמונחים העיקריים בשיח המקצועי בנושא בריאות הקול.

המטרה שלה היא כשמה: לתמוך בפעולת הפקת הקול. להשתמש שימוש יעיל באויר, להפחית את זרם האויר הנושב אל המיתרים, לפתח שרירים בגוף התומכים בפעילות הקולית, כך שנגיע אל המטרה שהיא: הפקת הקול בעוצמה גדולה יותר, במאמץ קטן יותר, וללא תקלות לאורך זמן רב יותר.

הפקת הקול עושה שימוש גדול בשרירי הגוף.

בהפקת קול מעורבים שרירים שונים בגוף, כמו גם בתנוחות והטיות שונות של חלקי הגוף, לשם העצמת הצליל.

מלבד עבודת הסרעפת והבטן שארחיב עליה מיד, תמיכה גופנית מערבת לעיתים התכופפות קלה בברכיים, כיווץ אזור האגן (כלומר השרירים הטבעתיים שבאזור זה), כיווץ והושטה קדימה של השפתיים (השפתיים הם שריר טבעתי), תמיכה מאזור הגב התחתון, חיזוק שרירים חיצוניים באזור הצוואר והסנטר, ועוד. תמיכה גופנית כזו מפחיתה מאוד עומס משרירי אזור בית הקול, ומוסיפה כוח לצליל.

השחקנית הראשית – הסרעפת

את התפקיד הראשי בתמיכה הקולית מספקת לנו הסרעפת. הסרעפת היא שריר רחב בצורת כיפה, המפרידה בין בית החזה לחלל הבטן. הסרעפת מונעת יציאת אוויר מהירה, ותורמת בהפחתת הלחץ מהמיתרים. כך נוכל להשיג צליל  יותר נעים, מאחר ויש די אויר המשתחרר באיטיות, והצליל זורם בצורה חופשית יותר ופחות קטועה.

אם הצליל יצא מהר מדי, או יתפרץ החוצה חזק מדי,  לחץ האוויר על המיתרים יהיה גבוה מדי, ואז הקול לא יהיה מוצלח: לעיתים אנו שומעים מורים המדברים בקול חזק וצורמני  , או זמר מתחיל שכאשר הוא עולה לטונים גבהים הצליל הבוקע מגרונו נשמע לחוץ מאוד. הסיבה היא הוצאת אויר מהירה מדי.

חוק פיזיקלי חשוב של פסקל קובע, כי לאחר ששאפנו אויר, הוא ‘רוצה’ באופן טבעי לצאת החוצה מהר ככל האפשר, כדי להתאזן עם האוויר שבחוץ.

הדבר דומה לבלון שממלאים אותו באויר, וכולנו יודעים כי ברגע שנפתח את הפתח ונאפשר לאויר לעשות ‘כרצונו’, הוא יצא במהירות..  אויר (וכן נוזלים) שואפים לצאת מהר כדי להשוות לחצים.

בצורה דומה קורה הדבר  עם האוויר שאנחנו נושמים. האויר רוצה לצאת מהר, ואז לחץ האויר על המיתרים יגרום קול צורמני, חזק ובלתי נעים, זאת בנוסף לכך שהאויר יגמר ‘מהר’.

אז מה לעשות ?

ובכן: גם בשעת שירה וגם בשעת דיבור רב, לא צריך לשאוף כמות אויר גדולה מדי. ההיפך: יותר יעילה היא שאיפה מהירה וקצרה. אחרת יווצר קושי בשליטה על הצליל.

התרגיל הוא פשוט:

שאיפה (קצרה) מהאף.

נשיפה ופליטת אויר רגועה ככל הניתן גם מהאף.

להקשיב לרחש של הנשימה.

תרגיל מחוכם יותר: נשימה עם קשית.

עבודה עם קשית יכולה להראות לנו במדויק האם אנו שולחים הרבה מדי אויר כלפי המיתרים או שאנו שולטים היטב בכמות האוויר.

הכניסו קשית לרבע כוס מים ודברו לתוכה (אם אתם חזנים או זמרים – שירו לתוכה). עשו זאת תוך בדיקה ושליטה על גודלן של הבועות הנוצרות: אם הבועות הנוצרות הן גדולות, יוצא הרבה מדי אויר. לימדו לדבר או לשיר – תוך הוצאת פחות אויר.

המטרה היא, יציאה איטית אחידה ומתונה של האוויר.  אגב, שלטה זו מושגת מהסרעפת (ע”י השליטה מהסרעפת)  !!!

נקודה למחשבה:

זמרים ושחקנים רבים חושבים שתמיכה פירושה – לחץ וכיווץ השרירים של הבטן והסרעפת כדי לקבל תמיכה אל הקול. לכן הם כאילו ‘סוחטים’ את הבטן פנימה בחוזקה, תוך כדי הפקת הקול.

אחרים חושבים שיש ללחוץ על שרירי הבטן ולהוציא אותה חזק החוצה בזמן הפקת הקול.

ויש שמתמקדים בהרחבה אינטנסיבית מדי של הצלעות לצדדים (מה שגורם לעיתים למאמץ רב מדי  ואיבוד אנרגיה).

שלשת הדברים אינם מדוייקים: שימוש מופרז בשרירים הבינצלעיים יפריע לפעולה הטבעית של הסרעפת, או יגרום להתכווצות למטה באופן מלא, ואז פעולת הנשימה תופרע..

כיווץ הבטן וכניסת בטן פנימה או החוצה, היא ענין שמשתנה בין אדם אחד לשני, והוא גם ענין התלוי בסגנון השירה, כמו גם בהתאמת סגנון השירה שלו למבנה גופו (רחב, רזה, חזק, חלש).

לכן לא מדויק  לקבוע כי דרך אחת נכונה לכולם. אנו ממליצים להתנסות בצורות השונות, עד שמקבלים תחושה מה ומתי עוזר. (עצה זו נכונה בכל דבר אחר של הבריאות..). על כל אחד להרגיש, איך שליטה בשרירי הסרעפת – עוזרת לכוון ולווסת את זרימת האויר כלפי בית הקול.

לסיכום:

מבחן התוצאה הוא הקובע. כל עוד אתם מדברים או שרים בחופשיות ללא עייפות צרידות ושחיקה אתם בדרך הנכונה.

אבל במידה ומתעורר קושי ראשון, תנו דעתכם לקולכם, ובין היתר שפרו את התמיכה הקולית, שתעזור להגיע להפקת קול קלה יותר, בריאה נקיה ועוצמתית.

במקרים בהם התמיכה הקולית על ידי אימון ותרגול אינה מספקת ואתם חשים שקולכם מתקשה להפיק את התוצאות הדרושות, מוצרי TMRG השונים מספקים תמיכה קולית נוספת גם בעיתות של מאמץ קולי מוגבר.

אתם מוזמנים לקרוא באתר וגם ליצור קשר לקבלת פרטים נוספים.

שבוע טוב

טליה

"הרפיה" – הדרך לאיכות קולית ואיכות חיים !!

הרפיה לאיכות קולית

שמתם לב ש”ריפוי” ו”הרפיה” הם כמעט אותו שורש? אז זהו, שהם באמת כאלה.

“הרפיה” היא מפתח לאיכות קולית וגם חשובה לאיכות החיים הכללית שלנו.

בשעת הרפיה, גופנו מייצר הורמונים מסויימים (סרוטונין ודופומין), הגורמים לתחושה טובה, ומורידים את רמת הורמוני הסטרס והלחץ הנפשי (אדרנלין). כמו כן ההרפיה היא נושא בסיסי בכל פעולה המצריכה תנועה של השרירים.

כבר כתבנו פעמים רבות, כי אחת מהסיבות לקושי בהפקת הקול, או לקושי במיצוי היכולת הקולית, היא כיווץ יתר של השרירים המעורבים בהפקת הקול: שרירים אלו הם שרירי פנים, צוואר, כתפיים, וכמובן שרירירים בבית הקול  , שכאשר הם נפגעים או מוגבלים – נפגעת גם הגמישות של מיתרי הקול, ומכאן ‘ירידה באיכות הקולית’.

פגיעה קשה של שרירים אלו, עלולה לגרום להם כיווץ כרוני, עד שיהיה קשה למיתרים להתרפות. התולדה היא צרידות כרונית, קושי להגיע או לדייק בצלילים הגבוהים ועוד.

כמה סיבות יכולות לגרום לפגיעה כזו:

עבודה קשה מדי של שרירי הקול (כמו – למשל – הגברת קול ממושכת).

דיבור או שירה לא נכונים. (יכולים לגרום לכיווץ בלתי מודע או בלתי רצוני של שרירים).

מתח נפשי.  (אצל רבים, מתח מורגש מיידית בקול. גוון הקול, יציבות הצליל, וחיות השיר משתנים לרעה, בעת עצבות, מתח, כעס, דיכאון או חרדה).

חולשה של השרירים במערכת הקול.  זמרים, מורים, גננות, מרגישים זאת כשחוזרים למאמץ קולי לאחר חופש או הפסקה ממושכת. צרידות בלתי מוסברת מופיעה לה, כתוצאה מחולשה והדבר יכול להוביל אפילו עד להתפתחות נגעים. הסיבה לכל הדוגמאות הנ”ל היא אחת: שרירים תפוסים, מכווצים, ובלתי גמישים.

אחת הדרכים היעילות לשחרור שרירים תפוסים, היא “הרפיה”. מלבד הערך החשוב למיתרי הקול והפקת קול קלה יותר, הרפיה תעזור לחיים הכלליים, בשמירה על  רוגע, שלווה, שמחה, שינה טובה, וכמובן בריאות כללית משופרת.

אז איך מרפים ?

ובכן, חשוב שנהיה מודעים לתהליך ההרפיה. הנשימה תורמת רבות להרפיית הגוף כולו.

כדאי ללמוד דרכים שונות להרפיית הגוף, על ידי תרגילי נשימה, ולסגל לעצמנו את הדרך היעילה ביותר עבורנו, זו שאנחנו רואים שהיא פועלת עלינו ומובילה אותנו לשכבה עמוקה יותר של הרפיה.

כדאי לעשות את תרגילי ההרפיה בשכיבה, על הגב, כאשר הננו על מצע קשה, או על מזרון דק. (לא על מזרון רך. זה נותן הבדל עצום). ההרפיה תיעשה בעיניים עצומות, כאשר הגוף כולו רפוי ורגוע, הידיים מושטות בחופשיות לצדדים (ולא צמודות מדי לגוף), וכפות הידים פונות כלפי מעלה.  אם אין אפש00רות לשכב, יש לשבת זקוף (ולא כפוף), ורפוי ככל האפשר.

תחילה, נתמקד בשחרור הלסתות, שחרור הלשון, שחרור הצוואר, ושחרור הכתפיים.

יש לשאוף (להכניס) אויר דרך האף בקצב מסויים, ואח”כ לנשוף (להוציא) אותו בקצב ומהירות איטית פי שנים. לדוגמא: להכניס אויר כאשר אנחנו סופרים מ-1 עד 4, ואח”כ להוציא את אותו אויר כאשר אנחנו סופרים מ-1 עד 8.

כדאי לשלב האזנה למוזיקה רגועה (ומונוטונית) תוך כדי תרגיל זה. הסיבה: שמיעת המוזיקה תקח את תשומת לבנו אליה, ותעזור להשתיק את המיינד והמחשבות המתרוצצות בקרבנו. כך יגבר הרפיון והרוגע בגוף. (בכל מקרה, יש לבחור מוזיקה שאנחנו מתחברים אליה. אם   המוזיקה עם מילים, יש לדמיין את המילים כמלמול, באופן שהדעת לא תהיה נתונה אל המילים.) תוך כדי התרגול, כאשר אנו שוכבים, יש לתת לנשימה לזרום בחופשיות ובקלילות, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה, ביחס של 1 :2.

בשילוב לתרגיל הנשימה נתחיל לחשוב על איברי גופנו. נתעכב בדמיוננו ונתמקד על כל  איבר ואיבר, ו”ניתן לו הוראה” להשתחרר. נתחיל מלמטה, מכפות הרגלים, ונעלה באיטיות למעלה. נדמה לעצמנו איך כל איבר ואיבר כבד מאוד, כאילו “מתמגנט” לרצפה ושואף כלפי מטה, כלפי הרצפה. ניתן לכח המשיכה כאילו “לשאוב אותו” מטה.

שילוב התחושות הללו, ירפה את כל השרירים מאוד, ואחר כמה תרגילים, נקום “חדשים”.

דרך נוספת שעשויה לעזור להגיע להרפיה עמוקה, היא לדמיין במוחנו שאנחנו נמצאים במקום קסום כלשהוא. כאילו גן עדן אישי משלנו. לראות בעיני רוחנו נופים עוצרי נשימה, מרהיבים ביופיים, מפלים, אגמים, ציוץ צפורים , שמש נעימה שמלטפת אותנו, קולות פעמונים, וריחות נפלאים שאופפים סביבנו.

ואם בכל זאת –

לא הצלחנו להתרפות, או שאין לנו זמן,   הנה טיפ  להרפיה מהירה באינסטנט: לפהק.. פיהוק גדול וארוך במיוחד. להמשיך ולפהק ולפהק למשך מספר דקות..

שבוע רפוי ורגוע

טליה

00

כיצד נגדיל את נפח ריאותינו ונשפר את הפקת הקול

הרחבת נפח הריאות ושליטה נשימתית

הדיבור והשיFeel-Better-Drink-Less-with-Deep-Breathingרה מתבצעים עם הנשיפה. איכות הקול שלנו תלויה גם בפעילות הריאות. כדי להפיק קול מיתרי הקול אמורים להסגר. האוויר הוא אחד מהגורמים שאחראי לסגירת המיתרים.

אז כיצד נגדיל את נפח ריאותינו ונשפר את הפקת הקול?

ככל שנשלוט בנשימה שלנו ונשפר את נפח הריאות בתרגול נשימתי תשתפר גם השליטה הקולית שלנו. אורך הצליל שלנו יתארך בקלות רבה יותר, ונוכל לשלוט בכמות האוויר הנכונה הנשלחת כלפי המיתרים.

וכשיש לרשותינו אספקת אוויר גדולה יותר נלחץ פחות על המיתרים. בכך יחסך מאיתנו מאמץ מיותר בהפקת הקול, והדיבור והשירה יבוצעו בקלילות ובגמישות רבים יותר.
שליטה בקול כוללת דחיסה של אוויר כנגד המיתרים תוך יצירת פיטבק. האוויר ‘משחק’ ומהדהד בחללי התהודה עוד לפני צאתו החוצה וכך אנו מרוויחים עוצמה שנוצרת מהאקוסטיקה של חללי התהודה.

למרבה הצער, עם הגיל קיימת הצרות טבעית של הריאות (הסימפוניות והנאדיות ). כלומר נפח הריאות יורד.
זהום האוויר, חיידקים, עישון ובעיות בריאות נוספות, יעודדו הדרדרות נוספת מהמצב האופטימלי של הריאות.
מה שיעיב על מי שקולו עיסוקו.

הצרת הסימפונות והנאדיות,תפגע ביכולת הנשימה, באורך הצליל הדהודו ואיכותו.

למרבה השמחה ניתן לשפר משמעותית את השליטה באוויר , את ניצול התהודה, ולא רק זה אלא ניתן להרחיב את הריאות בצורה ניכרת שחיונית לבריאות כללית ולהפקת קול תקינה וטובה לאורך שנים ( גם אם אנחנו כבר לא צעירים לנצח).

למי שלא מאמין עד כמה ניתן לשפר ולהרחיב את נפח הריאות (הנאדיות) מומלץ לראות את הסרטון הבא (ובשום אופן לא לנסות לבצע את זה במים).
צפו בסרטון הבא ותראו עד כמה רחוק יכולות הריאות האנושיות להרחיק!!

אז איך להתחיל-
התרגול הבא יעזור להרחיב את חלל האוויר בסימפוניות, נאדיות והריאות ובנוסף יעזור לשלוט על שחרור כמות אוויר מינימלית העולה כנגד קפלי הקול. ובכך תתיעל הפקת הקול.
בהפקת קול נכונה נדרש מינימום אוויר כדי להשיג מקסימום צליל.

התרגול מתבצע בשכיבה או בישיבה זקופה ורגועה. (לא מומלץ לבצע תרגול זה בזמן פעילות שדורשת ריכוז כמו נהיגה. יש לתרגילים השפעה מדיטטיבית ומרגיעה). כדאי לבצע תרגול זה לפני יום עבודה או לפני הופעה או הרצאה.

התרגילים הללו יהיו מצוינים כחלק מההכנה של מערכת הקול.

קחו נשימה דרך האף לספירה של 4, החזיקו את האוויר בפנים לספירה של 16 ונשפו לספירה של 8.

בזמן התרגול להרחיב את הצלעות לצדדים. להרגיש את החלק האחורי של הריאות, נמתח ומתרחב.

הספירה מהירה בהתחלה ומותאמת ליכולת האישית של כל אחד. עם ההתקדמות וההתמדה בתרגול ניתן ורצוי להאט את הקצב של הספירה כדי לשפר את היכולות.

לאחר תרגול של מספר דקות ניתן לבצע את התרגיל באותו האופן ולהוסיף בנשיפה צליל ארוך אחיד ורציף.

מומלץ לעבוד על התרגיל 3 פעמים ביום (לפחות) למשך 3 שבועות רצופים. (מי שיכול להגיע ל20 דקות בכל פעם טוב. אם לא מתאפשר אז לתרגל כמה שאפשר). ולאחר 3 שבועות של תרגול אינטנסיבי מומלץ לאמץ אותו כחלק מאורח החיים. לפחות פעמיים ביום. לפני שנת הלילה ופעם נוספת עם תחילת העומס הקולי.

מלבד התמיכה בהפקת הקול והפחתת המאמץ הקולי, שיפור נפח הריאות יתרום לתפקוד הגוף כולו. מעבר החמצן לתאי הגוף יגבר , הבריאות הכללית תשתפר והגוף יהיה רגוע יותר .

שבוע טוב

טליה

צרו איתנו קשר

    קטגוריות מוצרים