מהו דיבור נכון?

באיזו עוצמה נכון ומתאים לדבר? מהו טון הדיבור הנכון ?מה בקשר ליציבה נכונה?

מה קצב הדיבור הנכון? מתי להוריד הילוך או להצהיר על שתיקה? וכו’ וכו’ 

נתחיל בתשובה לשאלה האחרונה. מתי הזמן לבצע מנוחה קולית?.. מאחר ופעולת דיבור מאסיבי (חזק ולאורך זמן) משולה לפעילות ספורטיבית שרירית חשוב לתת את המנוחה ההולמת כשהקול יאותת לנו על כך.

לאחר עבודה קולית מאומצת המיתרים עלולים להאדים ולהתנפח .ו’יבקשו’ מנוחה.

מנוחה פירושה שתיקה או דיבור עדין יותר. דיבור לא מאומץ (כשאנו מדברים מול קבוצה של יותר משני אנשים רמת הדציבלים עולה בצורה טבעית והדיבור הופך למאומץ יותר).

 עייפות קולית עלולה להתבטא בכאב, צרידות, שינוי אופי הקול וכל תחושה או סימפטום לא אופטימלי.

במידה ואדם מרגיש טוב עם קולו ואין לו בעיות עם המיתרים הוא יכול להמשיך לדבר בעוצמה חזקה במהירות גבוהה ובטונים משתנים.  אם כך רגיל והכל והקול בסדר. אין לו סיבה להגביל את עצמו.

העיקר להיות רגיש וקשוב למצבי עייפות ובזמנים שכאלו לנוח בהתאם או לשנות את כללי המשחק (להוריד עוצמה, מהירות ועוד).

אופי הקול: הקול צריך להיות עמוק, ומהדהד מתוך החללים הנמוכים של מערכת הנשימה. אזור בית החזה.

ההערה הבאה תקפה רק לזמן של קושי קולי: הצליל מונוטוני מעט  (כדי לא ליצור מאמץ). הקול רך וזורם.

תחושה של מעין גלישה איטית של הצליל על פני המילים, העיצורים והתנועות.

תרגיל: להניח יד על אזור בית החזה ולדקלם בקול רם מספרים באיטיות ובזרימה של המספרים אחד לתוך השני,

תוך כדי הכוונה של הצליל לאזור בית החזה.ולהיות מודע להדהוד הקול מאזור זה.

טון הדיבור:בעבר דגלו בקול מעט גבוה מבחינת גובה הטון. אך בשנים האחרונות הדיעות הרווחות הן שדווקא קול

מלא מהחלק הנמוך של המנעד (בסי יותר) הוא מקום משוחרר יותר מבחינת השרירים.

תרגיל: לומר בקול רם את אותיות הא’ב’ תוך חיפוש של צליל נמוך יותר משאנו רגילים. לנסות להרגיש את התחושה החדשה בצליל שהוא נמוך מהרגיל (לא מדובר על מעשנים ומעשנות שדווקא צריכים לחפש צליל גבוה יותר)  . לחזור על התרגול הזה יום יום עד שנסגל טון דיבור מעט נמוך מהטון שאנו רגילים אליו.

קצב הדיבור:

קצב דיבור רצוי הוא קצב משתנה ומגוון בהתאם לתוכן.

בזמן קושי:  השאיפה לקצב דיבור איטי יותר מתמיד עם שאיפת אוויר (עדיף מהאף) בין משפט למשפט. רצוי שהמשפטים יהיו קצרים בסביבות 5 מילים למשפט.

למניעת שפשוף וחיכוך יתר של המיתרים זה בזה.

תרגיל: קראו בקול רם פיסקה מספר או מעיתון כשאתם מאיטים פי שניים לפחות את קצב הקריאה.ולאחר מכן מגבירים את הקצב. חשוב לחוות מה אנו מרגישים בקצב מהיר לעומת קצב איטי. דרך הניגודיות נעלה למודעות מהו הקצב האיטי שלנו לעומת המהיר שלנו וניישם בהתאם.

עוצמת הקול:

עוצמת קול רצויה היא עוצמה משתנה ומגוונת. שוב גם כאן בהתאם לצורך לתוכן ולמטרה.

לעומת זאת בזמן קושי: העוצמה הקולית בזמן צרידות צריכה להשאר מתונה. הדיבור צריך להיות מלא אך לא חזק מדי ולא חלש מדי.

אם נדבר בלחש לא נשתמש בצורה יעילה בשרירים  בגרון ובשרירי הנשימה התומכים בהפקת הקול. דבר שיעמיס על המיתרים. הדיבור אמנם לא חזק מדי אך גם לא אוורירי מדי. מידה רבה מדי של אוויר הנלווה לקול תעיד על טונוס שרירים בגרון חלש מדי.

אם בכל זאת נצטרך להרים את עוצמת הקול כשאנו צרודים או עייפים קולית: נקפיד להוסיף תהודה קדמית. תהודה  אפית. תהודה בה התדרים חזקים במיוחד. הדרך לעשות זאת היא לשלוח את הקול בצורה ישירה לקדמת הפנים. לאף לחך הקדמי. נשמע צליל של אינפוף או צליל שישמע כצליל ‘ברווזי’ . לתרגול התהודה הזאת מומלץ לעבוד עם אטב האף שמקל על מציאת המיקום או לאטום את האף ולחקות צליל של ברווז.

תרגיל:איטמו את הנחיריים עם האצבעות או הניחו אטב אף והמשיכו לקרוא את אותה פיסקה כשאתם הפעם מכוונים את הקול לכיוון האף. הצליל יישמע מאונפף או שיזכיר את קול הברווז.

חיתוך הדיבור:

הדיבור צריך להשמע ברור וטבעי.

כאשר אנו חשופים לעומס קולי חשוב להשתמש בשפתיים כאמצעי להשלכה של המילים החוצה וכמגבר טבעי של הקול.

כדאי אפילו להגזים בפעולה שלהם כדי להתרגל להפעיל שרירים עצלים באזור.

כאשר אנו מדברים עם חיתוך דיבור בולט הקול ישמע חזק יותר ובן השיח שמולנו גם יקרא את תנועות השפתיים שלנו ויבין אותנו בקלות רבה יותר.

כמובן שחשוב לשים לב שנשמע טבעיים.

תרגיל: קראו שוב פיסקה נוספת והפעם הדגישו את המילים.כאילו שאתם לועסים את המילים כפי שלועסים מסטיק.

חשיבות היציבה:

יציבה זקופה ומנח צוואר משוחרר, יעודדו את עבודת השרירים התומכים בגרון שהם הסרעפת הבטן והשרירים הבינצלעיים.

תרגיל: שבו כל יום למשך 3 דקות כשהגו זקוף מאוד.נשמו נשימת אף. שאיפה ונשיפה מהאף. השפתיים הדוקות והלשון מורם, נוגע בחך הקדמי.

התרגלו לשמור על היציבה גם כשסיימתם את התרגיל. חזרו על התרגיל יום ביומו לחיזוק שרירי הגו שלרוב חלשים את רובנו.