טיפול בצרידות : האם טכניקה עלולה להזיק??

האם טכניקת דיבור טובה וטכניקה נכונה של פיתוח קול עלולה להזיק?? האם היא הפתרון האולטימטיבי במקרה של טיפול בצרידות ובעיות קול?

 או שלפעמים תתפלאו, היא עלולה לכסות על הבעיה ולטשטש אותה !!

מפתיע ככל שיהיה, לעיתים  הטכניקה הנכונה איננה לטובתנו.

מה הכוונה?

לפעמים דווקא זמרים שיש להם טכניקות קוליות מעולות או מרצים עם קול חזק יחטאו בשימוש יתר ובשחיקת המיתרים דווקא בגלל שיצליחו לעקוף את הבעיה הקולית הפשוטה עם הטכניקה הטובה. ובמקום לטפל ולנוח ימשיכו במאמצים בזכות הטכניקה ובכך יגרמו לנזק מצטבר .

שלא אטעה אתכם, טכניקה נכונה היא תנאי חובה למקצוענות  וחשובה ביותר להגנה על הקול!! אבל לא בכל מחיר….

עדות לכך הם מורים לפיתוח קול עם טכניקות משובחות וקלינאי תקשורת ,שגם הם פה ושם נתקלים בבעיות קוליות ומועדים לקשיים בתקופות מסוימות ואפילו לנגעים על הקול.

ראשית חשוב שנזהה את הבעיות מוקדם ככל האפשר. ככה נוכל לפעול מהר יותר ונמנע נזק מצטבר.

אם אנו זמרים, נחוש שהקול שלנו נשבר בגבהים. או שלא יהיו לנו את כל הגוונים שאותם אנו מכירים, במיוחד בטווח המנעד העליון. בנוסף נתקשה  לשיר דוקא בעוצמת קול נמוכה (חלש).

אם אנחנו מדברים הרבה או מרצים נרגיש שרק אם נדבר חזק ובלחץ הקול יוצא ונשמע ברור . נדרש ללחץ ולמאמץ על הקול. ויתכן שהוא עלול להשבר.(קפיצות בקול)

אז חשוב שנהיה ערים להתרחשויות השונות שקורות ונפעל מהר לשיפור המצב עם השינוי הראשון והקטן שחשנו.כדי להקדים תרופה למכה.

לפני שאציין את הדרכים לפעולה כדאי להבהיר טיפול בצרידות כתוצאה של שחיקה קולית (אצל אנשי מקצוע קולי) היא מצב שכיח שאנו צריכים 1. להיות מודעים אליו ו-2 . לפתח מיומנות  לפתרון מהיר וקצר של הבעיה.

 

שחיקה

מיתרי הקול הם סחוסיים ולכן עם הזמן ובעיקר עם העומס הם מועדים להשחק. אנו עלולים לפגוע בשכבה החיצונית ולפעמים בשכבה הפנימית יותר של המיתרים.. (ומי שאומר שאם אתם צרודים זה רק בגלל שהטכניקה שלכם לקויה לא מדייק. כל מי שחווה עומס גדול לאורך זמן עם תנאי אקוסטיקה  לא מקלים יהיה קרוב לנושא . ולצערנו כשהקול הוא עיסוקנו, ומקצוענו, או שהאופי שלנו חם ולוהט או שאנו מלאי שמחה ומרץ מדברים מהר, חזק ובהתלהבות, אנו נתקל פה ושם  במצבים לא נוחים של קושי לדבר/לשיר ובמצבי עייפות קולית (ושחיקה).

כדוגמת אותו מורה שבשעות בוקר מוקדמות כשגופו עדיין רוצה לנוח והמיתרים רוצים להשאר בחוסר תנועה מוצא את עצמו מול כיתה של 40 תלמידים עליזים רועשים ומלאי מרץ שהדבר האחרון שמתאים להם הוא לשמור על השקט ולהיות בחוסר תזוזה. אותו מורה עומד בתנאי אקוסטיקה ורעש סביבתי רבים ובקושי יומיומי מתמשך .

גם זמרים ששרים ערב ערב, שעות על גבי שעות,(שמעתי את אחד הזמרים שמופיע שעות רבות מגדיר את גרונו כ’טרקטור’) אותם זמרים חייבים כמובן להשמע במיטבם ,לשיר בסולמות נמוכים וגבוהים  בעוצמות חזקות כל יום כ’חדשים’. די מתיש. ולא תמיד אפשרי.

בנוסף איננו חיים במעבדה סטרילית ללא חיידקים ווירוסים..הם חולפים על כולנו  שנה שנה. החורף מגיע בעיצומו עם בד”כ כשתי מנות של חיידקים או וירוסים שנישאים עימו לעברנו. ומשאירים את חותמם על גרוננו.. הבעיה שמצבים מעין אלו משפיעים לטווח הרחוק של הקול אם לא נטפל בבעיה עד הסוף. ובזמן.אנו עלולים לפגוע בקול.

נזכיר גם את עונות המעבר האלרגיות שיוצרות אצל רבים גירויים במערכת הנשימה וצרידויות.

לעיתים השרירים בבית הקול פשוט לא מספיק מפותחים למשימה הנדרשת מהם. אנחנו לא משתמשים עם השרירים הנכונים ולא מיישמים תמיכה חזקה ועוד ועוד מקרים שגוררים אחריהם שחיקה.

יש לנו אחריות כלפי העבודה שלנו (הקהל שלנו, התלמידים שלנו, הבוסים ועוד) ומנגד גם כלפי עצמנו, לבריאות הקולית שלנו לטווח הרחוק.

כך שהדילמה רבה והמצוקה לפעמים קשה. אין כוח לדבר.לשיר.. ובעיקר הייאוש פוקד אותנו כשמה שאנחנו לא עושים אנו לא נפתרים מהבעיה והיא הופכת למעין כדור שלג שהולך ומתגלגל.

אז מה הפלא שלפעמים בא לנו לעזוב את הכל ואת הקול ורק לנוח! בלי המתח והלחץ והמאבק עם הגרון.

חשוב שנדע שזה קורה לכולם. כן צרת רבים אמנם נחמת טיפשים אבל היא לעיתים מאירה באור אוביקטיבי יותר את הנושא ומוציאה אותנו מהרחמים העצמיים שאנו נוטים ליפול אליהם בהקשר לציפור נפשנו. הקול שלנו.

הפתרון:

לפעמים אנו פשוט צריכים לאפשר לעצמנו להוריד את הרגל מהגז, להרפות, לנוח, להיות לבד, לא לענות לשיחות בעל פה לא לדבר במקומות רועשים או בחללים שהאקוסטיקה בהם קשה, לשמור על זמני שתיקה ומנוחה קולית יותר מ פעם ביום כדי לשמור ולחדש את מצבורי האנרגיות הקוליות שלנו . וזאת למרות שהחברה מצפה מאיתנו להיות זמינים 100 אחוז מהזמן. לענות תמיד ועל הכל מכל כיוון אפשרי. המשימה לא קלה אבל הכרחית. ואנחנו צריכים למצוא פתרונות יצירתיים כדי להשאר עם כוחותינו ולאפשר לבית הקול להשתחרר מהמתח.

 

הכנתי לכם תזכורות מכמה מהטכניקות המקובלות לשחרור הקול לימים עמוסים (לפחות למשך שבועיים או עד החזרה למוטב).

• לדבר באופן יותר רך. בזמן עייפות לא ללחוץ מדי על המילים. (להוסיף תנועות של הפה אך אך ללא לחץ חזק מדי על העיצורים).
• אם אנו מדברים בשקט להוסיף אוויר שמרכך את הפקת הקול ופועל כעיסוי למיתרים
• להפעיל את השפתיים בצורה מוגזמת כדי שהשומע יקרא את תנועות השפתיים וכדי שהשפתיים והלשון יתמכו וידחסו את המילים החוצה
• לדבר יותר מתון מבחינת העוצמות. אפילו רובוטי (ללא הגברה פתאומית של הקול כדי לא ליצור לחץ)
• לדבר יותר לאט עם הפסקות בין מילה למילה (למרות שהדבר פחות טבעי).  
• לחוש את הצליל מהדהד בחללי החזה ומאחור בגו.
• לחוש את הצליל באזור האף והסינוסים (ניתן להעזר עם אטב האף לתרגול).
• להוסיף אינהלציה של אדים לשחרור (עם מכשיר אדים או עם מגבת מסביב לסיר עם מים שרתחו. בזהירות רבה כמובן. מומלץ עם תמצית מס 6)
• תרגיל נשימות כדוגמת תרגיל נשיפה על האות ‘ס’ כשהדגש על הוצאת אוויר רציפה עם תוספת תמיכה מאזור הבטן או הרחבת הצלעות לצדדים.
• שחרור לסת ע”י פיהוקים (5  דק 3 פעמים ביום)
• להסתובב עם דף ועט ,מסרונים, מיילים, מכתבים, הודועות כתובות בכל צורה במקום לדבר..
• לישון טוב בלילה (משמעת שינה).
• מנוחה קולית . שתיקה מוחלטת למשך פרקי זמן ארוכים של שעה לפחות 2-3 פעמים ביום .
• וקיצורי דרך : לטפל ולתחזק על עזרה טבעית של TMRG לזירוז הריפוי , להגנה ושיפור באיכות הקול.

 

לסיכום, לכל אחד מאיתנו יש את השבירות הגופניות/קוליות שבהם הוא חייב לשמור על הקול. בחרו את הפתרון הנכון לכם וצברו מיומנות בשיקום הקול בעיתות עומס.

הרבה בריאות,

טליה

TMRG

מומחים לקול