השפעת מתח על הקול
מהי השפעת מתח על הקול? מה באמת הקשר המסתורי בין מתח למיתרי הקול??
המאמר כולל תרגיל לשחרור כללי ולשחרור המיתרים! וטכניקות להפחתת השפעת המתח על הקול.
המתח הוא המקור העיקרי לכל חולי.
את זה כמעט שכבר כל אחד יודע וחווה מדי פעם על בשרו.
הרפואה הקונבנציונלית והרפואה המשלימה מרבות לדבר על כך ולעודד לאורח חיים רגוע ונינוח.
הקשר בין הקול למתח מפתיע אותי כל פעם מחדש. לכאורה לא נראה הגיוני .מצד שני די ברור לנו שכשאנו רוצים באמת לדעת איך מישהו מרגיש דבר ראשון שנעשה בצורה אינטואיטיבית הוא להקשיב לו ברוב קשב ולפי גווני קולו נקבל מידע ראשוני ומיידי על מצבו הרגשי.
ברור שהמתח יחסום ויעכב את הריפוי. כשאנו במתח השרירים בבית הקול מכווצים. הדם זורם פחות טוב וקצב ריפוי הצרידות יהיה לרוב איטי יותר.
אבל עדיין, לפעמים נראה שיש עוד משהו.עוד סיבה. איזה קשר כמעט מסתור בין התרגשות לחץ ומתח לצרידות או לתפקוד קולי אופטימלי.
מה שיכול להסביר יותר את התופעה הוא התפקידים המשמעותיים ביותר שיש למיתרי הקול.
מלבד הפקת קול(המיתרים הרי נקראים מיתרי קול על שם התפקיד של הפקת קול), אבל מלבד זה יש להם תפקיד נוסף –הם השומר ו שערי הכניסה –
1. הם שער הכניסה מעבר האוויר מהחוץ לגוף לקנה הנשימה והריאות.מאפשרים לאוויר מבחוץ להכנס ע”י הרווח שיוצרים מהתנועה שלהם לצדדים. בשאיפה הם מתנועעים לצדדים (מיתר ימני זז ימינה ושמאלי שמאלה)
2. בתפקיד השומר, תפקיד לא פחות חשוב וקריטי שהוא סגירה והידוק של המיתרים, כדי למנוע מעבר של גופים זרים, חומציות, מזון, למערכת הנשימה.
נראה לי שרק אם נחשוב על 2 התפקידים הללו, נסכים שמוטלת עליהם אחריות כבירה והם אמורים לפעול בצורה מדויקת ורצויה ולהיות כל הזמן ברמת כוננות מירבית. אחרת אנו בסכנת קיום.
וכבר ניתן להבין שמערכת העצבים שמתפעלת אותם מצויה ברמת מתח תמידית הרבה יותר משכנראה חשבנו.
בזמן הדיבור והשירה הפעילות שלהם שונה ומגוונת . הם מתכווצים ונמתחים ועובדים לכיוונים שונים.
( לא רק המיתרים אלא עוד שרירים ורקמות בגרון).
מכאן שאזור הגרון הוא אזור רגיש ביותר . מערכת העצבים חייבת לפקוד כמו שצריך על השרירים ולתת את המסרים הנכונים והמדויקים לטובת ההשרדות שלנו.
אם לא די בכך, ונרצה להכנס עוד קצת לעומק על פעילות הגוף בזמן סטרס נבין שהגוף עובר לצורת פעולה שונה לגמרי כשאנו במתח. מתרחשות הפרשות שונות של הורמונים של לחץ לתוך הגוף(אדרנלין , קורטיזול), מערכת העצבים מתעוררת הדופק (קצב הלב) מואץ, תהיה עליה ברמת הסוכר בדם. לחץ הדם עולה.
הרחבת כלי דם לשרירי הרגליים והלב. זורם הרבה דם לשרירים הגדולים והחשובים אך לא לשרירים משניים כמו מיתרי הקול. מערכת עיכול הופכת רפויה יותר. נהיה חשופים יותר לחומציות שעולה מהקיבה ובעיות של אלרגיות למינהן וכך התמיכה הקולית שלנו שתלויה בסרעפת שנתמכת ע”י שרירי הבטן. בנוסף השליטה באוויר תיפגע בעקבות עליית הדופק..
מערכת החיסון גם היא ‘נכבית’ ולא עובדת ביעילות ודווקא בזמן מתח כשכל פיסת אנרגיה כל כך חשובה לנו נמצא את עצמנו חשופים לדלקות גרון למינהן או שהגוף שלנו יפריש ליחות רבות ולא ינקז אותן מספיק מהר. אפילו המוח עובד ביעילות מופחתת. (אמן /מרצה שמתרגש יפחד לשכוח את הטקסט שלו או יותר מכך יפחד ששכלו ופיו יבגדו בו). המתח ישפיע ללא ספק על איכות השינה ולעיתים על משך השינה . מה שימנע מהשרירים בבית הקול להבנות מחדש לאחר מאמצים קוליים.
(המנגנון מושתת על התנהלות השרדותית של המוח. שני חלקים שונים. החלק הקדמי שהוא המוח החושב והחלק הפרימטיבי שהוא המוח האחורי. . מטרתו שנפעל מהר ללא חשיבה בזמן סכנה ושנינצל.
המנגנון היה מותאם היטב לאדם הקדמון שהיה חייב להחלץ מסכנות ע”י שתי צורת בסיסיות. או להלחם נגד או לברוח ממקור הסכנה.
כיום החיים שלנו שונים בהרבה .בפועל הם רגועים הרבה יותר. (באופן יחסי) אין להשוות את רמת המתח שהיתה לאדם הקדמון לעומת חיי השפע שלנו כיום. למרות זאת הדפוס של המוח נשאר של השרדות וסכנה. ועל כל מתח או אי בהירות בחיים שלנו אנו מגיבים במלוא העוצמה ומפעילים את המוח האחורי שמגיב בחריפות ובחדות. וכך אנו מזיקים לבריאות ולגוף שלנו.
אם נחיה תקופה ממושכת בלחץ וחרדה אנו נפגע במערכת העצבים ובתפקוד השרירים וסיכוי טוב שנפגע בקול שלנו. (יש הטוענים שבבדיקות של סריקות הדמיה של המוח מתגלים ממש חורים בגולגולת בקליפת המוח הקדמית אצל אנשים שחיים במתח מופרז ותמידי, מאחר וזרימת הדם אליה תהיה חלשה.).
למוח הפרימיטיבי האחורי יהיה קשה להרגע לאחר תקופה ארוכה של לחץ גדול והמתח עלול להפוך לכרוני. החלק האחורי (המוח האחורי שנקרא גם אמיגדלה) יהיה ערני מדי . הייצור של סרוטונין שאחראי על מצב רוח מרומם ואושר יפגע. כך אנשים נכנסים למעגל קסמים של חוסר יכולת לישון ברציפות ולעומק (בשינה אנו אמורים להתאושש מהמתח אנשים חשופים לעצבנות מוגברת ,להתמכרויות שונות כי מה שנרצה הוא רק להרגיע את עצמנו, לאלימות, לדכאונות וכד’)
מה לעשות כדי להגן על המיתרים ממתח שעלול לגרום לפציעות ולחוסר תוצאות מספקות עם הקול:
מחקרים מוכיחים שתרגילי הרפייה פעמיים ביום למשך מספר דקות (רצוי בין 15 ל20 דקות בכל פעם) עשויים לשנות את הבריאות הנפשית והקולית שלנו. ובראש ובראשונה לגרום לנו להיות רגועים יותר ושמחים , בהירים וצלולים יותר.
התרגול הוא למעשה הוא סוג של הרפיה שאנו ‘מבצעים’ ולא עושים. המצב האופטימלי הוא נטול מאמץ.זה העקרון!!! סוג של חוסר שליטה או איבוד שליטה שמוביל לשלווה ותחושה נעימה!!!! לאפשר לעצמנו להגיע לשקט בצורה טבעית נטולת מאמץ. .
זוהי סוג של מנוחה שמגיעה מאותה חוסר עשיה שמאפשר לגוף להגיע להרפיה(אותו מוח אחורי שדיברנו עליו נרגע. מגיעה זרימה מואצת של דם למוח הקדמי. מופרש יותר סרוטונין ועוד)
מומלץ לעצום עיניים (בישיבה או בשכיבה. עם מוסיקה או בלעדיה.ניתן להיות קשוב לנשימה או לחשוב על איזו מילה או משפט העיקר למצוא דרך בה נוכל להרפות את השרירים ואת המחשבה באופן קבוע פעמיים ביום. זהו זמן שיכול לעשות הבדל גדול בתפקוד הכללי שלנו ובעקיפין במצב הקולי שלנו.
לאחר ההרפיה אמליץ על 5 דקות של תרגיל קולי לשחרור המתח:
לעסות עם אצבעות הידיים את אזור הפנים והגרון תוך השמעת אנחה קלה. על הצליל אההההה…
עוצמת קול נמוכה. להוסיף את האות ‘ה’ לאחר האות ‘א’ כדי לרכך את הפקת הקול.
שבוע רגוע ונעים
טליה
TMRG מומחים לקול