הרפיה לאיכות קולית

שמתם לב ש"ריפוי" ו"הרפיה" הם כמעט אותו שורש? אז זהו, שהם באמת כאלה.

"הרפיה" היא מפתח לאיכות קולית וגם חשובה לאיכות החיים הכללית שלנו.

בשעת הרפיה, גופנו מייצר הורמונים מסויימים (סרוטונין ודופומין), הגורמים לתחושה טובה, ומורידים את רמת הורמוני הסטרס והלחץ הנפשי (אדרנלין). כמו כן ההרפיה היא נושא בסיסי בכל פעולה המצריכה תנועה של השרירים.

כבר כתבנו פעמים רבות, כי אחת מהסיבות לקושי בהפקת הקול, או לקושי במיצוי היכולת הקולית, היא כיווץ יתר של השרירים המעורבים בהפקת הקול: שרירים אלו הם שרירי פנים, צוואר, כתפיים, וכמובן שרירירים בבית הקול  , שכאשר הם נפגעים או מוגבלים – נפגעת גם הגמישות של מיתרי הקול, ומכאן 'ירידה באיכות הקולית'.

פגיעה קשה של שרירים אלו, עלולה לגרום להם כיווץ כרוני, עד שיהיה קשה למיתרים להתרפות. התולדה היא צרידות כרונית, קושי להגיע או לדייק בצלילים הגבוהים ועוד.

כמה סיבות יכולות לגרום לפגיעה כזו:

עבודה קשה מדי של שרירי הקול (כמו – למשל – הגברת קול ממושכת).

דיבור או שירה לא נכונים. (יכולים לגרום לכיווץ בלתי מודע או בלתי רצוני של שרירים).

מתח נפשי.  (אצל רבים, מתח מורגש מיידית בקול. גוון הקול, יציבות הצליל, וחיות השיר משתנים לרעה, בעת עצבות, מתח, כעס, דיכאון או חרדה).

חולשה של השרירים במערכת הקול.  זמרים, מורים, גננות, מרגישים זאת כשחוזרים למאמץ קולי לאחר חופש או הפסקה ממושכת. צרידות בלתי מוסברת מופיעה לה, כתוצאה מחולשה והדבר יכול להוביל אפילו עד להתפתחות נגעים. הסיבה לכל הדוגמאות הנ"ל היא אחת: שרירים תפוסים, מכווצים, ובלתי גמישים.

אחת הדרכים היעילות לשחרור שרירים תפוסים, היא "הרפיה". מלבד הערך החשוב למיתרי הקול והפקת קול קלה יותר, הרפיה תעזור לחיים הכלליים, בשמירה על  רוגע, שלווה, שמחה, שינה טובה, וכמובן בריאות כללית משופרת.

אז איך מרפים ?

ובכן, חשוב שנהיה מודעים לתהליך ההרפיה. הנשימה תורמת רבות להרפיית הגוף כולו.

כדאי ללמוד דרכים שונות להרפיית הגוף, על ידי תרגילי נשימה, ולסגל לעצמנו את הדרך היעילה ביותר עבורנו, זו שאנחנו רואים שהיא פועלת עלינו ומובילה אותנו לשכבה עמוקה יותר של הרפיה.

כדאי לעשות את תרגילי ההרפיה בשכיבה, על הגב, כאשר הננו על מצע קשה, או על מזרון דק. (לא על מזרון רך. זה נותן הבדל עצום). ההרפיה תיעשה בעיניים עצומות, כאשר הגוף כולו רפוי ורגוע, הידיים מושטות בחופשיות לצדדים (ולא צמודות מדי לגוף), וכפות הידים פונות כלפי מעלה.  אם אין אפש00רות לשכב, יש לשבת זקוף (ולא כפוף), ורפוי ככל האפשר.

תחילה, נתמקד בשחרור הלסתות, שחרור הלשון, שחרור הצוואר, ושחרור הכתפיים.

יש לשאוף (להכניס) אויר דרך האף בקצב מסויים, ואח"כ לנשוף (להוציא) אותו בקצב ומהירות איטית פי שנים. לדוגמא: להכניס אויר כאשר אנחנו סופרים מ-1 עד 4, ואח"כ להוציא את אותו אויר כאשר אנחנו סופרים מ-1 עד 8.

כדאי לשלב האזנה למוזיקה רגועה (ומונוטונית) תוך כדי תרגיל זה. הסיבה: שמיעת המוזיקה תקח את תשומת לבנו אליה, ותעזור להשתיק את המיינד והמחשבות המתרוצצות בקרבנו. כך יגבר הרפיון והרוגע בגוף. (בכל מקרה, יש לבחור מוזיקה שאנחנו מתחברים אליה. אם   המוזיקה עם מילים, יש לדמיין את המילים כמלמול, באופן שהדעת לא תהיה נתונה אל המילים.) תוך כדי התרגול, כאשר אנו שוכבים, יש לתת לנשימה לזרום בחופשיות ובקלילות, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה, ביחס של 1 :2.

בשילוב לתרגיל הנשימה נתחיל לחשוב על איברי גופנו. נתעכב בדמיוננו ונתמקד על כל  איבר ואיבר, ו"ניתן לו הוראה" להשתחרר. נתחיל מלמטה, מכפות הרגלים, ונעלה באיטיות למעלה. נדמה לעצמנו איך כל איבר ואיבר כבד מאוד, כאילו "מתמגנט" לרצפה ושואף כלפי מטה, כלפי הרצפה. ניתן לכח המשיכה כאילו "לשאוב אותו" מטה.

שילוב התחושות הללו, ירפה את כל השרירים מאוד, ואחר כמה תרגילים, נקום "חדשים".

דרך נוספת שעשויה לעזור להגיע להרפיה עמוקה, היא לדמיין במוחנו שאנחנו נמצאים במקום קסום כלשהוא. כאילו גן עדן אישי משלנו. לראות בעיני רוחנו נופים עוצרי נשימה, מרהיבים ביופיים, מפלים, אגמים, ציוץ צפורים , שמש נעימה שמלטפת אותנו, קולות פעמונים, וריחות נפלאים שאופפים סביבנו.

ואם בכל זאת –

לא הצלחנו להתרפות, או שאין לנו זמן,   הנה טיפ  להרפיה מהירה באינסטנט: לפהק.. פיהוק גדול וארוך במיוחד. להמשיך ולפהק ולפהק למשך מספר דקות..

שבוע רפוי ורגוע

טליה

00