"קשה לי לדבר–תכתבו לי !"Oh, My Throat
אפילו אני הייתי שם עד לפני מספר שנים. כשהרגשתי שעדיף לשתוק או כמעט שלא לדבר כשהקול עייף ממאמץ.
אז כמובן שבצרידות, אחת מהתופעות היא קושי לדבר.
האם דיבור נכון יכול לעודד את ריפוי הקול ושיקום המיתרים???
התשובה היא בוודאי שכן.
רוב האנשים משתדלים לדבר כמה שפחות כשהם צרודים ויוצרים סוג של קיפאון בתהליך הריפוי.
לעיתים קרובות דיבור יהיה חלק מזירוז תהליך הריפוי והשיקום של המיתרים.
השאלות החשובות הן לא האם לדבר או לא – אלא – איך לדבר ומתי לדבר .
כאשר אנו סובלים מבצקת, מהתכווצות שרירים ממאמץ יתר,מיבלות ואפילו מפוליפ. חלק מתהליך הטיפול הוא :דיבור נכון ,בזמן הנכון- בקיצור "דיבור טיפולי" .
לא סתם רופאי אף אוזן וגרון שולחים את המטופלים שלהם לקלינאי התקשורת להעלאת המודעות לקולם.
כמובן שקשה יותר לדבר כאשר בעייה קולית קיימת, ובמצב כזה לא נכון לדבר בצורה חזקה ומאומצת!! אבל כאשר אנו נדבר בשיטת "הדיבור הטיפולי"נעזור לגוף להחזיר את המיתרים לתנועתם הטבעית והחופשית ובנוסף  נגביר את זרימת הדם והאנרגיה לאזור וכך נזרז את קצב השיקום.
רוב מי שקולו עיסוקו נתון ברוב המקרים למאמץ קולי ממושך של יותר מפעמיים או שלוש בשבוע. ולעיתים קרובות ליום אחר יום של מאמץ מתמשך.
זה מצב שגורר התכווצות שרירים .
במקרים אלו השרירים במערכת הקול לא מצליחים להדביק את הפער ולבנות ולשקם את עצמם לגמרי לפני הפעילות הקולית הבאה.
אין להם מספיק זמן להתאוששות (48 שעות בין מאמץ קולי למשנהו הוא המינימום הנחוץ למנוחה).
מה לעשות

מלבד השימוש בתכשירים לפי צורך או בזמן קושי, (כדי לעטוף את המיתרים למניעת השחיקה ולהאצת תהליך ריפוי  של דלקות ונגעים)  במאמץ קולי ובזמן בעיה ניתן לשחרר את השרירים  ע"י "דיבור הטיפולי".

(ואם מאשימים אתכם בדיבור לא נכון. לרוב זה לא מדויק.  .
אין אף אדם שיוכל לדבר נכון ללא מאמץ יתר כשהמיתרים במצוקה. המיתרים פשוט לא נסגרים בקלות וכדי להפיק קול נדרש לחץ. אז תורידו את רגשות האשמה שלכם כי זה לא תורם.)
מה שכן- יש דיבור נכון למצב הקיים שנקרא לו ה "דיבור הטיפולי" .
מי שמאמץ באופן קבוע את קולו חייב לשנות הרגלי דיבור ולסגל לעצמו צורת דיבור שונה שמתאימה למצב הקיים.
הקול צריך להיות נמוך, עמוק, ומהדהד מהחללים הנמוכים של מערכת הנשימה כשקצב הדיבור הוא איטי בין משפט למשפט. הדיבור אמור להישמע נינוח ומעט מונוטוני , מתקבלת תחושת שיוט עם הקול ללא התפרצות פתאומית של הקול.
העוצמה הקולית והתנועה צריכים להיות מתונים. כמעין גלישה איטית של הצליל על המילים וההברות.
לא חזק מדי ולא חלש  מדי.
הדיבור רך וזורם,מעין מלטף.
לא חד מדי. הדהוד מהחללים הנמוכים משמעו מהחלק הנמוך של מערכת הנשימה כלומר  מאזור בית החזה,מלפנים ומאחור שהוא החלל הנמוך והגדול של מערכת נשימה(הריאות).
קצב איטי. בנחת, עם הפסקות מספקות בין משפט למשפט לשם לקיחת כמות קטנה של אוויר. כאשר המשפטים קצרים דיים (סביבות 5 מילים למשפט )
וזה כדי שתהיה כמות מספקת של אוויר והמיתרים לא יצמדו בצורה חזקה מדי.
כשהנשימה הרצויה היא נשימה אפית. (מלבד היתרונות הבריאותיים המובהקים שלה היא תעזור לפתוח את חללי האף והסינוסים שמוסיפים הדהוד ועוצמה לצליל)
הדיבור הוא עם כמות מספקת של 'אווריריות' בצליל. כשקצב הנשימה מתון ונכון. לא מוגבר.
כדי למנוע מאמץ על המיתרים.
מהו אופן הדיבור הנכון ב "דיבור טיפולי" דיבור מלא :
אם נדבר חלש מדי לא נשתמש עם כל השרירים שקיימים בבית הקול ובגוף התומכים ביצירת הצליל.
אז יוטל עומס רב על שרירים בודדים בבית הקול. כך יצטבר עומס נוסף על הקיים.
השרירים בבית הקול  צריכים לתמוך אחד בשני ולעבוד בתאום זה עם זה.
לכן יש להפעיל את כל השרירים.(כולל תמיכה של שרירים נוספים בגוף כמו סרעפת)
יציבה זקופה ומנח צוואר משוחרר יעודדו את עבודת השרירים באופן טבעי.
מה שיתבטא בקול מלא אבל לא חזק מדי.
הדיבור הנכון והבריא הוא למעשה גם דיבור יפה חודר וערב לאוזן.
הדיבור הנכון והמלא יפעיל בצורה טבעית והרמונית את כל  מערכת השרירים שעשויים לתמוך בדיבור.
(אם נצטרך בכל זאת להרים את קולנו – נדרש להדגשת התהודה האפית.
כי התדרים בתהודה זו חזקים ומהדהדים חזק.
בתהודה זו אנו שולחים את הקול בצורה מודגשת לקדמת הפנים ומאנפפים מעט.
לתרגול התהודה הזאת מומלץ לעבוד עם אטב האף TMRG מקל על מציאת התהודה.)
כדי להצליח במשימה של הדיבור העמוק והמלא-יש להקשיב לקול ולחפש את העומק והרטיטה שלו בחללים הנמוכים.
הפעולה טבעית ופשוטה!!
הקול הנמוך מעיד על כך שהמיתרים רפויים יותר.
הקול הנמוך מהדהד באופן טבעי מאזור בית החזה.
בנוסף-כאשר מדברים חשוב להשתמש בשפתיים בצורה מסיבית.
ואפילו להגזים בפעולה שלהם כדי להיתרגל להפעיל שרירים עצלים באזור.
כאשר אנו מדברים עם חיתוך דיבור בולט הקול ישמע חזק יותר ומי שמולנו יקרא גם את תנועות השפתיים שלנו ויבין אותנו בקלות רבה יותר.
מהניסיון שלנו,אם לא מדובר בדלקת חיידקית או וירלית במלוא עוצמתה
דווקא ההפעלה ותרגול מתונים של מערכת הקול בשילוב תכשירים מתאימים  יזרזו את שיקום הקול וחזרה מהירה למוטב.
פעילות 'הדיבור הטיפולי'תוכל להידמות לעבודת הספורטאי בזמן מתיחת שרירים והגמשתם.
בדיוק כפי שהוא מטפל בעצמו לאחר מאמץ גדול, התכווצות שרירים או פציעה .
הגוף הוא דינמי ולכן בזמן קושי יש לעורר את הריפוי והחזרה של השרירים למצבם התקין.
נוכל להסכים שהמיתרים מאוד קטנים ועדינים. (אורכם נע בין 15-25 מ"מ ועוביים בין 2-5 מ"מ). וכאשר העומס עליהם רב הם מאוד רגישים לכל סוג של הפרעה או מאמץ.
לסיכום:
כאשר קיימת בעיה נהיה חייבים לתמוך בהם בעזרת תכשירים וגם בדרך אקטיבית ע"י עבודה באופן מלא עם כל השרירים במערכת הקול, ע"י הנמכת הטון בזמן הדיבור לשחרור המיתרים, ובעזרת תיבות התהודה שמגבירות בצורה טבעית ונעימה את הקול.
"דיבור טיפולי" הדרך הבטוחה והקלה לשיקום הקול.
בהצלחה