איך פעולה אחת ויחידה יכולה לשחרר מהעומס על קולנו??
זמרים יודעים שטמון יותר בקולם . שאפשר להגיע להשגים גדולים בהרבה ממה שהגיעו. הם חשים את זה. והנושא מסקרן מאוד.
לעומתם אנשים שמדברים שעות רבות יודעים על בשרם שהם תלויים בשני המיתרים הרגישים ואם יעשו אפילו תנועה אחת קטנה עם הקול שאינה במקומה או שלא יקפידו למשל על שעות שינה סבירות הם עלולים להכנס לסאגה של בעיות עם הקול ועם עבודתם. ואז הם תלויים לגמרי ב’חסדי המיתרים’.
מיתרי הקול הם רק שניים. אבל מערכת הקול היא מערכת מורכבת ועדיין רב בה הנסתר על הנגלה. אמנם בימים אלו כשהטכנולוגיה מתקדמת בצעדי ענק ניתן לעקוב אחר פעולת המיתרים והשרירים בבית הקול במהלך הפקת הקול ולראות את התנועה המלאה של המיתרים (קפלי הקול) הרבה יותר מבעבר .אבל עדיין אנו רחוקים מלפצח את כל המערכת הקולית. יש נושאים בתחום הקול והסאונד שאינם פתורים ואפילו הייתי אומרת שנשגבים מבינתנו. פלאי הבריאה..
צעד אחד פשוט שיכול להוריד מהלחץ בבית הקול:
מדובר בהורדת הגרגרת למטה. (הגרגרת הינה בליטה המצויה בקדמת הגרון והיא חלק מבית הקול)
לפני שנסביר למה ואיך, כדאי שנחוש את הגרגרת ותנועתה.
הניחו את היד בקלילות על הגרגרת והתחילו לפהק. תרגישו מיד שהיא משנה את מיקומה. יורדת בפתיחת הפה ועולה חזרה בסיום הפיהוק. גם אם לא יהיה קל לזהות את התנועה המדויקת חשוב להבין שהיא זזה. אותו דבר אם נבלע רוק. בפעולת הבליעה קורה מסלול הפוך. היא עולה למעלה כשאנו בולעים וחוזרת למקומה כששחררנו..
גרגרת גבוהה – כשגרגרת גבוהה המיתרים ממוקמים גבוה יותר (וקרובים לעצם הלשון). הלרינקס (שהוא בעברית בית הקול) מצוי בהטיה. כשקיימת הטיה סגירת המיתרים פחות טובה. המאמץ שנדרש כדי להפיק קול גדול יותר כי צריך להפעיל יור לחץ כדי לסגור את המיתרים. כשהגרגרת למטה המיתרים יהיו רפויים יותר ופעולת הקול סגירה ופתיחה שלהם תתבצע בנוחות ובקלילות רבים יותר . כשבית הקול יורד למטה הרווח בין עצם הלשון לסחוס התריס נהיה גדול יותר. המיתרים יהיו אופקיים יותר רחבים עבים ורפויים.
מסקנה : ככל שהגרגרת יותר נמוכה קל יותר למיתרים להסגר. גם כאן כמו בכל כלל לא צריך להגזים לכיוון השני, אחרת נלחץ על השרירים. במהלך הפקת הקול נרצה שרירים רפויים ככל הניתן שיתפקדו במינימום מאמץ ומקסימום יעילות. ובמילים פשוטות להמנע מלחץ מיותר ולא נדרש על המיתרים.
דבר נוסף שמתרחש כאשר הגרגרת משוחררת ונמוכה הוא שהלשון משוחררת יותר, ואוויר זורם בצורה חופשית וטובה יותר. מסלול הקול מלא יותר ורחב יותר ולכן הקול מופק בקלילות ובעוצמה רבים יותר.
מה אנו שומעים כשהגרגרת גבוהה מדי –
זמרים חובבים או מתחילים שלוחצים על קולם, פניהם יאדימו וכלי הדם באזור הצוואר יבלטו החוצה ממאמץ. הקול עלול להיות חד וצורם .הנפח של הקול קטן יותר.. (לעומתם זמרים ששרים בקלות , בית הקול ימצא במקום מאוזן , לא נראה עליהם את המאמץ אלא להיפך, יראו כלא מתאמצים כשקולם יהדהד במלוא הדרו. )
דוגמא נוספת מתחום הדיבור שתעיד על גרגרת גבוהה היא אותה מורה בכיתה שצועקת והקול הופך צורמני. בית הקול עולה ומתכווץ למעלה.(אגב חשוב להשמר מצעקות בכלל וגם מצעקה אחת ויחידה שיוצאת מגרוננו באופן לא נשלט, בפתאומיות ובלחץ גדול. לפעמים מספיק אחת כזאת כדי להסתבך בצרידות ממושכת. )
אז מה לעשות
תרגיל לשחרור ולהורדת הגרגרת: פיהוקים (ניתן להוסיף אנחה קלה בסוף הפיהוק) לסובלים מצרידות כדאי להקפיד לתרגל למשך חצי דקה כל פעם 6-7 פעמים ביום. בשבוע השני משך התרגול כ-2 דקות 6-7 פעמים ביום.
תרגיל הקשית תורם אף הוא להורדת בית הקול (הגרגרת): לקחת קשית עבה (מקדונלד) לתוך חצי בקבוק מים קטן של חצי ליטר ולהפיק צלילים עולים ויורדים באופן אחיד.תוך כדי להרגיש רטט בלחיים. לעלות ולרדת בגלישות. עומק הקשית במים כ- 2 ס”מ ובמידה וקל מדי אפשר להכניס את. הקשית יותר עמוק לתוך המים או להוסיף קצת מים.
*במהלך דיבור אינטנסיבי או שירה בדקו מדי פעם את מיקום הגרגרת. האם היא משוחררת למטה או נלחצת למעלה. ובמידת הצורך ‘אפסו’ אותה למקומה המשוחרר. (אם היא גובהה מדי ,תפהקו עם פה פתוח או לחילופין פיהוק עם פה סגור)
למידע כללי:
7 שרירים מעלים את בית הקול למעלה ו רק 3 מורידים אותו.
לכן לסובלים מעומס יש צורך לתת את הדעת על הנושא ולשחרר לפי הצורך.
למי שסובל מהעומס (וכפי הנראה מנטיית הגרגרת לעלות וללחוץ על המיתרים אנו ממליצים ולבצע עיסוי של הגרון והעורף עם TMRG מס’ 6 )
שנה טובה ורגועה
טליה
.