– מאמר מקצועי –
בפוטנציאל- בגופנו ובמיתרי קולנו טמונות יכולות יוצאות דופן. רוב הזמרים לא מתקרבים למיצוי היכולות הקוליות שלהם. למעשה, זמרים וזמרות לא נוגעים במיצוי היכולת של השרירים שמפעילים את המיתרים.
במהלך התקופה בה אנו מטפלים בבעיות קול – התלונה שחוזרת על עצמה היא על קושי בהפקת צלילים גבוהים.

לא מצליח לעלות לגובה כמו פעם. מצטרד אחרי ששר גבוה … ועוד.
אלו הן רק חלק מהטענות השכיחות.
מאז שחוויתי בעצמי תחושה של שליטה טובה על המנעד הקולי, התפיסה שלי לגבי הפקת הקול השתנתה לגמרי, ויכולתי לעזור ליותר ויותר זמרות וזמרים להגיע להישגים עצומים שלא חוו מעולם.
והשאלה הנשאלת היא – האם צריך לעבוד קשה בזמן הביצוע כדי להגיע לצלילים יותר גבוהים??
נבדוק קודם מה מצב המיתרים כשהצליל גבוה יותר–
בצליל גבוה = המיתר נמתח
בצליל נמוך = מיתר מתעבה ונרפה (מלשון רפוי )
כמו שמותחים גומייה – נהיית צרה ומתוחה כשמכווצת לעומת רפויה ועבה יותר כשמשוחררת.
צליל גבוה הוא צליל בעל תדירות גבוהה יותר של אוויר ואורך הגל של הצליל – קצר.
צליל נמוך – להפך.
התנסות בהפקת צלילים גבוהים מאוד, דהיינו הצלילים שנקראים שריקות, לימדה אותי מה נדרש כדי להפיק צליל גבוה. שריקות – הן החלק הגבוה ביותר במנעד הצלילים של הקול האנושי. (אצל נשים מאוקטבה 6 דו. ואצל גברים מסול אוקטבה חמישית).
לגבי השאלה שנשאלה קודם:
האם צריך לעבוד קשה בזמן הביצוע כדי להגיע לצלילים יותר גבוהים??
הבנתי וחשתי, שככל שהצליל גבוה יותר ככה הפקת הקול אמורה להיות קלילה יותר, עם פחות ופחות מאמץ.
יותר עבודת שחרור של שרירים. פחות אוויר ויותר כיוון של האוויר לתיבות התהודה הגבוהות. (הסינוסים שבין העיניים ובמצח )
התנועה של השרירים צריכה להיות חופשית עם גמישות מקסימלית, כדי שנוכל להפעיל משקל ולחץ אוויר קל ביותר על המיתרים – בגבהים.
כלומר, התיאוריה בבסיסה – שליטה טובה באוויר תעזור ליצור צליל גבוה, משמעותה שכמות אוויר פחותה תייעל את העבודה ותאפשר לצליל לרטוט מהר וגבוה יותר.

התחושה היא של דקיקות הצליל שנובעת משתי סיבות עיקריות-
כמות פחותה של אוויר –
ובגלל שבצלילים הגבוהים רק חלק מהמיתר נצמד (בצלילים הנמוכים המיתרים נצמדים בצורה מלאה יותר).
וגם אז הוא בצורה קלה יותר. ובפחות לחץ וכוח.
כלומר- המיתר נוגע בעדינות רבה יותר ובלחץ מופחת בגובה מאשר בצלילים הנמוכים
אחד הכללים שחשוב לזכור במהלך העבודה אחר הפיתוח של הקול – שאם נגרם לחץ לקול- בכל פעם לאחר אימון קולי או הופעה-
(והוא אינו המתח הטבעי שמרגיש הזמר שעבד בצורה נכונה- שדורש ממנו רק לנוח ולשחרר את שריריו) .
כלומר כשיש קושי מתמשך בהפקת הקול – צריך הדבר לעורר נורית אזהרה והמסר הוא – לא להמשיך להתאמן באותה הדרך.
אלא למצוא דרכים חלופיות להפיק את הקול ולשנות את ההרגלים הישנים הטבועים בנו.
משום שכנראה וקיים לחץ אוויר חזק מדי על המיתרים!!!.
זה נושא חשוב בפני עצמו – של איזון נכון בכמות הלחץ של השרירים כנגד כמות האוויר.
השאלה – כמה אוויר לעומת כמה כוח וסגירה נחוצים ורצויים?
כדי להגיע לשליטה טובה ביותר של המיתרים=גמישות ולהימנע מנזק ומדלקות –
העבודה על צלילים גבוהים צריכה להיות בצורה קלילה. בהפקה משוחררת.
כאשר מגיעים לשיא העוצמה והכוח של הקול בצלילים מאוד גבוהים– גמישות הקול והשליטה על המיתרים – נפגמת.
לצורך המחשה ניתן להשוות בין מרים משקולות לנערת גומי. מרים המשקולות פיתח את שריריו אבל יש סיכוי שגמישותו תיפגם.
ובאותה מידה נערת הגומי – באם תעבוד בצורה שונה ותפתח את שריריה עם הרבה כוח – תפגע גמישותה. כך בצלילים גבוהים בהם נדרשת תדירות גבוהה של גל קול וכיווץ השרירים – יש לעבוד בגמישות ועדינות מרבית..

מה אפשר לעשות ??!!!
נשימה-
זהו אחד הנושאים החשובים בתחום הפקת הקול והשליטה עליו.
בנושא זה חשוב להבין שככל שכמות האוויר היוצאת מהריאות מעלה- כלפי המיתרים
גדולה יותר – ככה הלחץ שהמיתרים נתקלים הוא גדול יותר. לחץ המיתרים כנגד האוויר העולה דרך קנה הנשימה.
ככל שהצליל גבוה יותר ככה חלק דק יותר מהמיתרים נפגשים. ולכן חשוב שכמות האוויר תהיה קטנה יותר אחרת
עלול הצליל להישבר בגלל לחץ כבד מדי של האוויר על מסת שריר קטנה יותר שעובדת בגובה.
על כן להקפיד על הזרמה פחותה של אוויר בצלילים הגבוהים!! להפחית בכמות האוויר ככל שהצלילים עולים לגבהים.

תרגול-
התרגול הבא משפר שליטה על כמות האוויר היוצא.
מטרתו- להקל ולמתן את הלחץ של האוויר ולשכלל שליטה באוויר עם הפקת קול-
כדי לשפר שליטה על הצלילים הגבוהים של המנעד הקולי .
כדי לאמן מיומנות זאת – בצעו את התרגיל הבא 3 פעמים ביום בין 5 דק ל30 בכל פעם.

התרגיל מצוין להרפיית המיתרים לפני ואחרי מאמץ קולי-

ביצוע התרגיל.
קחו קשית דקה הכניסו אותה לרבע כוס עם מים, ונשפו לתוכה צלילים עולים ויורדים
(או סולמות מוזיקליים) תוך יצירת בועות.
שימו לב שהקול עובר דרך הקשית בלבד. ולא יוצא דרך צדי הפה או האף.
כשאתם משתדלים להחליש את עוצמת הצליל בזמן העלייה לגבהים,
לאחר מכן בצעו שיר באותה הדרך. כשאתם נושפים את הצליל לתוך הקשית.
בדרך הזאת אנו חוסמים כמחצית מכמות האוויר המופקת.
נתון למחשבה– הפקת קול הינה משחק של משיכה ודחיפה של אוויר.
העבודה עם הקשית מדמה צורת עבודה נכונה עם האוויר במהלך השירה.
נוכל להשוות זאת לתיפוף. כאשר מכים על תוף, התנועה 'דוחפת' את האוויר, ומיד 'מושכת' אותו חזרה, כך נוצר גל של אוויר.
כך גם בזמן השירה- קיימת דחיפה ומשיכה של האוויר. נתון שמודגש בצורה בהירה בתרגיל עם הקש.
אם קיימת צרידות כרונית לעשות את התרגיל כמה פעמים ביום בין 3-5 דקות בכל פעם
זה תרגיל מצוין שחשוב לא להמעיט בתרומתו.

לתרגיל מספר יתרונות –
התרגול גורם לשליטה טובה יותר בכמות האוויר. (לומדים להניע את המיתרים עם מינימום מאמץ ולחץ עליהם). כמו כן במהלך התרגיל נוצרת תחושה טובה של הדהוד הקול בתיבות התהודה העליונות ושליטה טובה יותר בצלילים הגבוהים.

איך התרגיל עובד??
התרגיל משחרר את השרירים מהמאמץ. אחת הסיבות לצרידות היא כווץ יתר של השרירים וחוסר הרפיה מספקת של השרירים לאחר העבודה המאומצת.
בתרגיל זה אנו לומדים להפעיל רק את השכבה החיצונית שמצפה את המיתר. זאת השכבה שאנו אמורים להפעיל בהפקת קול רכה –
ובצלילים גבוהים ודקים –
ככל שהפקת הקול כבדה יותר ועוצמתית יותר- והצליל מלא יותר-
שכבות עמוקות יותר של המיתר שותפות לפעולה.

מסקנה:
צריך כמות אוויר גדולה יותר בצלילים הנמוכים כדי להפעיל את מלוא המסה של המיתרים.
ככל שהצליל גבוה יותר והפקתו דקיקה- כך כמות הלחץ על המיתרים יורדת ולכן נדרשת כמות אוויר פחותה!

לסיכום-
כדי להגיע למנעד גדול ולשכלול היכולות הקוליות –
נגיע למינון הנכון של כמות האוויר הרצויה.
מינימום מאמץ – שייצור מקסימום תנועה.
צריך לעבוד פחות קשה. יותר מדויק. יותר רפוי ופחות מאומץ כדי להגיע לצלילים גבוהים יותר,
ללא תחושה של מאמץ!!